לפני 50 שנה קבע האו"ם כי "ציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית". החלטה 3379 שהתקבלה בעצרת הכללית ב־10 בנובמבר 1975, זעזעה את ישראל. רק כעבור 16 שנה, חזר בו האו"ם וביטל את ההשוואה המקוממת.
רגע היסטורי-עכשווי.
הרמז הגיע שנתיים קודם
שנתיים לפני ההחלטה ההיסטורית נגד הציונות, האו"ם כבר רמז לאן פניו מועדות. בדצמבר 1973 אישרה העצרת הכללית את החלטה 3151, שקשרה בין הציונות, הגזענות ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. בהחלטה נכתב על "קנוניה בין הקולוניאליזם הפורטוגזי, משטר האפרטהייד והציונות".
מאחורי המהלך עמדו ברית המועצות ומדינות הליגה הערבית. רבות מהמדינות שתמכו בהחלטה עשו זאת לאו דווקא משנאה לישראל, אלא ממחאה נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.
בשנות ה־70 ניהלו ברית המועצות ומדינות ערב מערכה דיפלומטית רחבה נגד ישראל. הן ניסו לסלק את ישראל מהאו"ם, לקדם את אש"ף כגורם לגיטימי ולהקים ועדה לשמירה על זכויות העם הפלסטיני.
הנוסח המלא של החלטה 3379
"האספה הכללית,
בהתייחס להחלטת האו"ם 1904 מיום 20 בנובמבר 1963, בה מצהיר האו"ם על חיסול כל צורות האפליה הגזעית (אנ'), ובמיוחד על ההצהרה לפיה 'כל דוקטרינה של הבחנה או עליונות גזעית היא שקרית מבחינה מדעית, מגונה מבחינה מוסרית, חסרת צדק חברתי ומסוכנת' ומתריע על "כל גילויי האפליה הגזעית המצויים עדיין באזורים מסוימים בעולם, שחלקם מוטלים על ידי ממשלות מסוימות באמצעים חקיקתיים, מנהליים או אחרים",
ובאזכור החלטה 3151 G מיום 14 בדצמבר 1973, בה גינתה האספה הכללית של האו"ם, בין היתר, את הברית הלא קדושה בין הגזענות בדרום אפריקה לציונות,
ובהתייחס להצהרת מקסיקו 1975 בדבר שוויון האישה ותרומת הנשים לפיתוח ולשלום (אנ'), שהוכרזה על ידי הוועידה העולמית של שנת האישה הבינלאומית, שהתקיימה במקסיקו סיטי בין ה-19 ביוני ל-2 ביולי 1975, בה פורסם העיקרון כי 'שיתוף פעולה ושלום בינלאומיים מחייבים שחרור לאומי ועצמאות, חיסול הקולוניאליזם והנאו קולוניאליזם, כיבוש זר, ציונות, אפרטהייד וכל צורה של אפליה גזעית, כמו גם הכרה בכבודם של העמים אשר להם זכות להגדרה עצמית',
ובהתייחס גם להחלטה 77שאומצה על ידי מועצת ראשי המדינות והממשלות של ארגון אחדות אפריקה, שנערך בקמפלה מ-28 ביולי עד 1 באוגוסט 1975, בה נאמר כי 'המשטר הגזעני בפלסטין הכבושה והמשטר הגזעני בזימבבואה ובדרום אפריקה חולקים שורשים אימפריאליסטיים, ויוצרים תפיסה שלמה בעלת מבנה גזעני המקושר מטבעו למדיניות שמטרתה דיכוי הכבוד והיושרה האנושית',
ובהתייחס גם להצהרה המדינית ולאסטרטגיה לחיזוק השלום והביטחון הבינלאומי ולהגברת הסולידריות וההסכמה ההדדית בין המדינות הבלתי-מזדהות, שאומצה בוועידת שרי החוץ של המדינות הבלתי-מזדהות שהתקיימה בלימה בין התאריכים 25 עד 30 באוגוסט 1975, אשר גינתה בחריפות את הציונות כאיום על שלום העולם וביטחונו וקראה לכל המדינות להתנגד לאידאולוגיה גזענית ואימפריאליסטית זו,
קובעת כי הציונות היא סוג של גזענות ואפליה גזעית".
התפלגות ההצבעה והתגובות בעולם
ההצעה אושרה ברוב גדול של מדינות ערב, מדינות הגוש המזרחי, רוב מדינות אסיה וכל המדינות המוסלמיות. גם מדינות רבות באפריקה שמדרום לסהרה הצביעו בעד, לצד טורקיה, פורטוגל, ברזיל, מקסיקו וקובה. מנגד, מדינות המערב התנגדו להחלטה כמעט פה אחד. לצדן הצביעו נגד גם רוב מדינות מרכז אמריקה, אורוגוואי ומדינות אחדות באפריקה.
מדינות רבות בחרו שלא לקחת צד. בין הנמנעות והנעדרות היו רובן של מדינות אמריקה הלטינית, חלק ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה, מדינות במזרח אסיה וגם ספרד, יוגוסלביה ורומניה – היחידה מבין מדינות הגוש המזרחי שלא תמכה בהצעה.
שגריר ארצות הברית באו"ם, דניאל פטריק מויניהאן, הגיב בנחרצות :
"ארצות הברית קמה כדי להכריז לפני האספה הכללית של האומות המאוחדות, ולפני העולם, שהיא אינה מכירה, ולא תפעל על פי, ולעולם לא תסכים בשתיקה לקביעה המגונה הזו".
נציג ישראל באו"ם, חיים הרצוג, הזכיר כי יום ההצבעה חל בדיוק 37 שנה לאחר ליל הבדולח. בנאום שנכנס להיסטוריה הוא קרע את נוסח ההחלטה מעל דוכן הנואמים ואמר:
"עבורנו, העם היהודי, אין זו אלא פיסת נייר, ואנו נתייחס אליה ככזו".
הנאום בו קרע חיים הרצוג את נוסח ההחלטה. צפו:
ביטול ההחלטה
עם סיום המלחמה הקרה השתנה מאזן הכוחות בעולם וגם היחס לישראל. רוב המדינות שאינן ערביות חזרו בהן מעמדתן הקודמת. ב־16 בדצמבר 1991 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 4686, שביטלה את החלטה 3379 וקבעה באופן רשמי כי ההשוואה בין ציונות לגזענות – בטלה ומבוטלת.
ההצבעה סימנה תיקון היסטורי. מדינות רבות שהצביעו נגד ישראל בעבר, הצביעו הפעם בעדה. מנגד, כמה מדינות ערביות ומוסלמיות המשיכו לתמוך בקביעה הישנה, ולצדן גם קובה, קוריאה הצפונית ווייטנאם.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
חמישים שנה אחרי שהאו"ם קבע כי הציונות היא גזענות, נדמה שהיחס המוטה כלפי ישראל לא השתנה בהרבה. לפי דוחות ארגון UN Watch, בין השנים 2021 ל־2025 אימצה העצרת הכללית של האו"ם כ־77 החלטות שמגנות את ישראל, בעיקר בנושאי התנחלויות, עזה והגולן. באותה תקופה כל שאר מדינות העולם יחדיו קיבלו רק 36 החלטות גינוי. גם ב־2024 לבדה התקבלו 17 החלטות נגד ישראל – לעומת שבע בלבד נגד יתר המדינות.
קחו את סוריה למשל. נגד השכנה הטרוריסטית שלנו מצפון, התקבלו בחמש השנים האחרונות רק כמה החלטות בודדות; נגד איראן, צפון קוריאה ורוסיה מספרים דומים. מדינות כמו סין, סעודיה וטורקיה לא ננזפו כלל – אף שעל פי דוחות זכויות אדם בינלאומיים, הן מבצעות הפרות חמורות בהרבה. גם במועצת זכויות האדם של האו"ם נמשכת המגמה – סעיף קבוע באג'נדה מבטיח שישראל תעמוד לבדה לביקורת קבועה בכל ישיבה.
אבל כפי שאמר דוד בן גוריון ביום העצמאות השביעי של מדינת ישראל, "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים".
מגינוי לגאווה דרך האמונה
החלטת האו"ם מ־1975 נועדה לפגוע בלגיטימיות של הציונות, אבל בפועל חיזקה אותה. בישראל היא עוררה גל של גאווה לאומית ואיחוד סביב הרעיון הציוני. במקום להתנצל, ישראל הציבה את הציונות במרכז.
בעקבות ההחלטה, עיריות תל אביב, חיפה וירושלים שינו את שמן של "שדרות האו"ם" ל"שדרות הציונות" – מחווה סמלית שהפכה לסמל של עמידה איתנה מול ביקורת בינלאומית.
נאומו של השגריר חיים הרצוג, שבו קרע את נוסח ההחלטה מעל דוכן הנואמים, הפך לאחד הרגעים הזכורים בתולדות הדיפלומטיה הישראלית. הוא ביטא עמידה יהודית גאה מול עוול בינלאומי. אמירה שישראל לא תכופף את ראשה בפני אנטישמיות מודרנית.
הסערה באו"ם גם חיזקה את הסולידריות בין קהילות יהודיות בעולם. יהודים בתפוצות יצאו להפגנות, יזמו כנסים ופרסמו מאמרים שהסבירו מחדש את מהות הציונות כתנועת שחרור לאומית.
16 שנים אחר כך, כשהאו"ם ביטל את ההחלטה, ראתה בכך ישראל ניצחון מוסרי והיסטורי. יש לנו אמונה בצדקת הדרך. האמונה הזו מנצחת מלחמות בשדה הקרב וגם ברחובות הדיפלומטיה.
