הצהרת בלפור נחתמה וניתנה ב־2 בנובמבר 1917, י״ז בחשוון ה׳תרע״ח, ממש היום לפני 108 שנים. זו הייתה הודעה רשמית של ממשלת בריטניה, שעליה חתם שר החוץ הלורד ארתור ג׳יימס בלפור. בהצהרה התחייבה בריטניה לתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. היה זה צעד היסטורי שנחשב לאבן דרך בדרך להקמת מדינת ישראל.
רגע היסטורי-עכשווי.
הישג מדיני
ההצהרה הייתה הישג מדיני חסר תקדים של התנועה הציונית. בשנת 1917, מעצמה עולמית כמו בריטניה פרסמה את הצהרת בלפור והצהירה על תמיכתה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. ההצהרה סימנה רגע מכונן בהיסטוריה הציונית והניחה את היסוד להקמת מדינת ישראל.
המסמך נמסר ללורד ליונל וולטר רוטשילד, כדי שיעביר אותו להסתדרות הציונית. מאחורי המהלך עמד ד״ר חיים ויצמן, ממנהיגי התנועה הציונית בבריטניה, שפעל להכרה בזכות העם היהודי על ארץ ישראל ובזכות יהודים לעלות אליה. ההצהרה אושרה על ידי נשיא ארצות הברית וודרו וילסון וזכתה גם לתמיכת צרפת ואיטליה.
למרות שהייתה מצומצמת ביחס להצעת ויצמן, הצהרת בלפור כללה לראשונה הכרה בינלאומית בזכות העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל – הישג מדיני ראשון ומשמעותי לתנועה הציונית.
בשנת 1922 נכללה הצהרת בלפור בכתב המנדט הבריטי של חבר הלאומים, שקיבל תוקף משפטי בינלאומי. גם מגילת העצמאות הישראלית הזכירה את הצהרת בלפור כמסמך יסוד בתולדות עם ישראל והציונות.
הנוסח
להצהרה הסופית שאישרה ממשלת בריטניה קדמו 12 טיוטות. כולן הצעות של התנועה הציונית לממשלת בריטניה. הנוסח הסופי הודפס ונחתם בחתימת ידו של לורד ארתור ג'יימס בלפור. ההצהרה נמסרה ללורד ליונל וולטר רוטשילד על מנת שיועבר להסתדרות הציונית. העותק המקורי שמור בספרייה הבריטית.
"משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917
לורד רוטשילד היקר,
לעונג רב לי להעביר לידיך להלן, בשמה של ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו:
"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".
אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית.
בכבוד רב,
ארתור ג'יימס בלפור".
טיוטות הצהרת בלפור. צפו בסרטון הספריה הלאומית:
הגורמים למתן הצהרת בלפור
מתן הצהרת בלפור נבע משילוב של שיקולים מדיניים, ערכיים ואסטרטגיים.
- שיקול ערכי: בלפור ראה בהצהרה תיקון עוול היסטורי והגשמת חזון מוסרי של שיבת היהודים לארצם.
- הנהגה בריטית: ממשלת לויד ג'ורג', יחד עם בלפור, מילנר ומארק סייקס, תמכה בציונות מטעמים דתיים ומדיניים.
- יהדות ארצות הברית: בריטניה ביקשה לחזק את הזדהות יהודי אמריקה עמה ולזכות בתמיכת ארצות הברית במלחמה.
- שליטה על ארץ ישראל: להצהרה היה גם מניע אסטרטגי. למשל, השגת שליטה בריטית בארץ ישראל ובאזור תעלת סואץ.
- יהדות בריטניה: המהלך נועד להרגיע את הקהילה היהודית המקומית אחרי "חוק הזרים" שהגביל הגירה.
- חיים ויצמן: השפעתו המדעית והמדינית של ויצמן תרמה רבות לגיבוש ההצהרה.
- אהדה לציונות: בלפור ולויד ג'ורג' ראו בציונות הגשמה של אמונה נוצרית בזכות היהודים על ארץ ישראל.
- שיקול גיאופוליטי: בריטניה רצתה להפריד בין ארץ ישראל לסוריה כדי למנוע איחוד ערבי גדול.
- הגישה הצרפתית: צרפת הביעה תמיכה בציונות עוד ביוני 1917, והשפיעה על עמדת בריטניה.
תגובת הערבים להצהרת בלפור
אצל היהודים כפי שנראה בהמשך, ההצהרה התקבלה בשמחה רבה כמובן. אך אצל הערבים התקבלה בעוינות בעולם הערבי. מיד לאחר פרסומה התנגדו ערביי ארץ ישראל למסמך וראו בו פגיעה בזכויותיהם. מנהיגים ערבים טענו כי הארץ שייכת להם מבחינה היסטורית, דמוגרפית ומשפטית, והציגו את ההצהרה כהפרת הבטחות בריטיות שניתנו לערבים במכתבי חוסיין-מקמהון.
הערבים נאבקו במימוש ההצהרה – הם הגישו תזכירים לשלטונות, הופיעו בפני ועדות בריטיות ובינלאומיות ואף פגעו כידוע ביהודים ויישובים עבריים בארץ.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
הצהרת בלפור הייתה ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית. לראשונה בהיסטוריה, מעצמה עולמית הכירה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. המסמך סימן שינוי היסטורי, ומאוחר יותר הפך לבסיס המשפטי למנדט הבריטי על ארץ ישראל, כפי שנקבע בוועידת סן רמו בשנת 1920.
הצהרת בלפור העניקה לתנועה הציונית יוקרה בינלאומית והעלתה את רוחם של יהודים בתפוצות. היא חיזקה את התקווה להתחדשות העם בארצו וסייעה לעידוד העלייה לארץ ישראל. עם זאת, יש לזכור כי בשנות שלטונה בארץ הגבילה בריטניה את משמעות ההצהרה באמצעות הספרים הלבנים, ובעיקר בספר הלבן משנת 1939. באותם הימים, ימי השואה, הבריטים פעלו נגדנו.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מייסד הרבנות הראשית לישראל, ראה בהצהרה אות לתחילת תהליך הגאולה. הרב כתב:
"אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו… שיד ד' נראית כמנהיגה את ההיסטוריה"
(אגרות הראי"ה, ג' קנה)
אינני יודע היכן אנו בתהליך הגאולה. ברור שמדובר בתהליך ארוך ומתמשך, שתלוי גם בנו – אך לא רק. דבר אחד נהיר לי מאד: אם מישהו היה זקוק לתזכורת שזו ארץ חמדת אבות וקיבל אותה עם ההצהרה, אז בסדר גמור, שיהיה. אין חולק, למהלך המדיני ישנו חשיבות רבה, אבל הדבר הכי חשוב הוא שאנחנו כאן בזכות ההבטחה האלוהית של הקב"ה לעם ישראל. אנחנו כאן בזכות ולא בחסד.
ראוי יהיה שנסיים בפסוקי ברית בין הבתרים מתוך פרשת השבוע האחרונה, "לך לך". ברית הנצח שכרת הקב״ה עם אברהם אבינו, אבי האומה הישראלית. במעמד זה נגלה ה׳ אל אברם וכרת עמו ברית חד־צדדית, שבמסגרתה הבטיח לו כי זרעו יירש את הארץ המשתרעת מנהר מצרים ועד נהר פרת. עוד נאמר כי זרעו ישועבד בארץ זרה, אך לאחר מכן יזכה לשוב ולרשת את הארץ המובטחת.
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי ה' בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה…
וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה…
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת…".
(ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוקים ז'-כ"א)
יז חשון תרעח. זה חלק מההבטחה האלוקית שבאה על ידי הבריטים כמו כורש של בית שני