האם ההכרה במדינה פלסטינית נועדה לכפר על חטאי הקולוניאליזם?

בריטניה, קנדה ואוסטרליה הכריזו אתמול (א') על הכרה רשמית במדינה פלסטינית, ואליהן הצטרפה הערב גם פורטוגל. ייתכן שמדינות מערביות נוספות ילכו בעקבותיהן. ההכרזות, נזכיר, באות לקראת עצרת האו"ם בניו יורק.

זווית פסיכולוגית, פילוסופית והיסטורית

עד היום 147 מדינות כבר הכירו בפלסטין. החידוש שהיה היום הוא שדווקא מדינות מערביות מובילות הצטרפו להכרה. המדינות נגררו אחרי הצעד של צרפת, שהחל ביולי 2025 כאשר הנשיא עמנואל מקרון הכריז ברשת X על כוונתו להכיר בפלסטין – הראשון שעשה זאת במהלך המלחמה בעזה, בשעה שחטופינו עדיין נמקים בשבי בעזה.

אני מבקש לבחון את הצעד החד-צדדי הזה מהזווית הפסיכולוגית, הפילוסופית וההיסטורית. ההכרה בפלסטין מעלה שאלות על הקשר בין ההווה לבין העבר הקולוניאלי של המדינות שמובילות את המהלך.

ההיסטוריה הקולוניאלית של המדינות

צרפת

צרפת שלטה באימפריה עולמית מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20. היא שלטה באפריקה (אלג׳יריה, סנגל), באסיה (וייטנאם, קמבודיה), בקריביים (האיטי) ובצפון אמריקה (קוויבק). היא ניצלה משאבים כמו זהב וסוכר, השתמשה בעבדות וכפתה תרבות צרפתית.

מי נפגע?

• באלג׳יריה: העם הברברי והערבים חוו אלימות קשה. במלחמת העצמאות (1954–1962) נהרגו מאות אלפים.
• בוייטנאם: התושבים סבלו מניצול כלכלי ודיכוי תרבותי, כולל כפיית השפה הצרפתית.
• בהאיטי: עבדים אפריקאים עבדו במטעים עד מרד 1804 שהוביל לעצמאות.
• בקוויבק: עמים ילידיים כמו ההורונים איבדו אדמות לטובת מתיישבים אירופאים.

בריטניה

בריטניה הקימה את האימפריה הגדולה בהיסטוריה. היא שלטה בהודו, בחלקים נרחבים באפריקה (ניגריה, קניה), באוסטרליה, בקנדה ובקריביים. היא השתמשה במשאבים כמו תה וזהב, עקרה אוכלוסיות מקומיות וכפתה תרבות בריטית.

מי נפגע?

• בהודו: מיליוני הינדים ומוסלמים סבלו מניצול. במרד הסיפאים (1857) נהרגו רבים.
• באפריקה: עמים כמו הזולו איבדו אדמות והותקפו צבאית.
• באוסטרליה: האבוריג׳ינים נדחקו מאדמותיהם, מתו ממחלות ונרצחו בטבחים.
• בקנדה: שבטים ילידיים כמו הקרי איבדו שליטה על אדמות.
• בקריביים: עבדים אפריקאים בג׳מייקה עבדו במטעים תחת תנאים קשים.

קנדה

קנדה החלה כמושבה צרפתית ובהמשך הפכה למושבה בריטית. מתיישבים אירופאים השתלטו על אדמות של עמים ילידיים וכפו עליהם לוותר על תרבותם.

מי נפגע?

• עמים ילידיים כמו הקרי, האנישנאבה וההיידה איבדו אדמות דרך חוזי נומבר (1871–1921) שנחתמו בתנאים מפוקפקים.
• מערכת בתי הספר הפנימייתיים (1880–1996) לקחה כ-150,000 ילדים ילידים ממשפחותיהם. נאסר עליהם לדבר בשפתם, והם נאלצו להתנצר. דו״ח ועדת האמת והפיוס (2015) תיעד מקרים רבים של התעללות.
• המטיס והאינואיט סבלו מאפליה, מחלות ותנאים קשים שהובאו עליהם בידי מתיישבים.

אוסטרליה

אוסטרליה הוקמה כמושבה בריטית במאה ה-18. המתיישבים תפסו את אדמות האבוריג׳ינים וילידי מיצר טורס.

מי נפגע?

• האבוריג׳ינים, שהיו מאות אלפים לפני 1788, סבלו מטבחים (כמו Myall Creek ב-1838), מחלות ורעב.
• "הדור הגנוב" (1910–1970) לקח ילדים ילידים ממשפחות כדי "לחנך" אותם כ"לבנים". התוצאה הייתה טראומה תרבותית.
• ילידי מיצר טורס נוצלו לעבודה במטעים ובדיג, ואיבדו אדמות.

פורטוגל

פורטוגל הייתה מהמעצמות הקולוניאליות הראשונות. היא שלטה באפריקה (אנגולה, מוזמביק), באסיה (גואה, מקאו) ובברזיל מהמאה ה-15.

מי נפגע?

• בברזיל: עמים ילידיים כמו הטופי-גואראני נפגעו ממחלות, עבדות ותפיסת אדמות.
• באנגולה: מיליוני בני בנטו נלקחו כעבדים לברזיל במסגרת הסחר הטרנס-אטלנטי.
• בגואה: הינדים ומוסלמים סבלו מהריסת מקדשים וכפייה דתית.
• בפורטוגל עצמה: יהודים ומוסלמים נרדפו בתקופת האינקוויזיציה (1496–1821) וגורשו בהמוניהם.

האם מדובר בכפרה על עבר קולוניאלי?

ההכרה במדינה פלסטינית על ידי בריטניה, קנדה, אוסטרליה, פורטוגל, ובקרוב גם צרפת – כולן מדינות עם עבר קולוניאלי כבד – מעלה שאלה עמוקה: האם מדובר בניסיון לכפר על עוולות היסטוריות?

• בריטניה, שהובילה את הצהרת בלפור (1917) וקיבלה מנדט על פלסטין, עשויה לראות במהלך דרך לאזן את מורשתה. ראש הממשלה סטארמר אף רמז לכך.
• צרפת, ששלטה בסוריה ובלבנון, ופורטוגל, שציירה גבולות מלאכותיים באפריקה, עשויות לראות בהכרה הדהוד לתהליכי דה-קולוניזציה.
• קנדה ואוסטרליה, שדיכאו את ה-First Nations, העמים הילידים, ואת האבוריג'ינים, עשויות לזהות במאבק הפלסטיני מקבילה לעבר הילידי שנדחק לשוליים.

המערב מתקשה להשתחרר

חוקר הספרות הפלסטיני-אמריקאי אדוארד סעיד (1935–2003) נחשב לאחד האינטלקטואלים המרכזיים של המאה ה־20. בספרו הידוע "אוריינטליזם" משנת 1978 הוא ניתח כיצד המערב עיצב תדמית של "המזרח" – לא כמציאות אובייקטיבית, אלא כייצוג שמשרת אינטרסים פוליטיים וקולוניאליים. לטענתו, הדימוי המזרחי ה"אקזוטי", "נחשל" או "מסוכן" שימש להצדקת שליטה וניצול.

בהמשך כתב על האופן שבו אשמה קולוניאלית ויחסי כוח היסטוריים ממשיכים לעצב את המדיניות המערבית כלפי המזרח התיכון. סעיד גרס שהמערב מתקשה להשתחרר מהעבר האימפריאלי שלו, גם כשהוא פועל כביכול בשם דמוקרטיה או זכויות אדם.

מנקודת מבט זו, ההכרה הפלסטינית בידי מדינות מערביות איננה רק צעד פוליטי. היא גם נושאת מטען סימלי: ניסיון, מודע או לא מודע, להתמודד עם המורשת הקולוניאלית ולשדר מסר של תיקון. סעיד היה טוען שמהלך כזה משקף לא רק שיקול ריאלי-אסטרטגי, אלא גם את רצון המערב לעצב לעצמו תדמית מוסרית חדשה.

לא הסבר יחיד 

כמובן שאני חייב לסייג את הטור שלי בעזרת ברנרד לואיס הגדול (1916–2018), מהמזרחנים הבולטים במערב, שהיה ודאי מזכיר כי אף שהעבר הקולוניאלי של אירופה הטביע חותם עמוק, אין לראות בו את ההסבר היחיד לצעדים המדיניים בני זמננו. לואיס היה יכול להגיד כי ההכרה במדינה פלסטינית נובעת בראש ובראשונה מלחצים פוליטיים עכשוויים, מאינטרסים גיאופוליטיים ומן המהלך הפנימי של המזרח התיכון עצמו. במילים אחרות, המורשת הקולוניאלית עשויה להוות רקע חשוב, אך לא בהכרח הסיבה המרכזית.