חודש המודעות לבריאות הנפש בקרב גברים מצוין בחודש יוני. מטרתו היא להעלות את המודעות לנושאים הקשורים לבריאות הנפש שלנו ולהפחית את הסטיגמה הקיימת סביבם. מחקרים מראים כי פי שלושה גברים מתאבדים מנשים, למרות שלעתים קרובות הם אינם מדווחים על סימני מצוקה. חודש יוני נועד להיות קריאה לכולם לדבר, להרגיש, לבקש עזרה ולשבור את מעגל השתיקה.
החודש הזה חשוב לי במיוחד. כמו רבים גם אני מתמודד עם הקשים, החרדות והמחשבות שאדבר עליהם בהמשך הטור. אבל אני גם מכיר את התקווה, וכותב באמונה שאוכל לעזור למצב.
פעם רגשות היו פשוטים יותר
התלבטתי עם עצמי איך להתחיל לכתוב. פעם זה היה בא לי יותר בקלות, פעם היה לי קל יותר להסביר במילים את הרגשות. ככה חשבתי לפחות, היתה תקופה ארוכה שחשבתי שאני מבין את החיים, "מסכות" ושקרים שאתה מספר לעצמך כל בוקר מחדש. ואז מגיע הלילה, אתה מנסה להרדם והמחשבות עולות. שיחקת אותה גיבור במהלך היום, אבל שם במיטה? לבד בלי שאף אחד רואה? שם אי אפשר לברוח.
אני זוכר את התקופות של המסכות והשקרים, של נסיון נואש להיות מי שאני לא כי המחשבה לקבל את עצמי כ"כ מנותקת מהמציאות. כי מה כבר תעשה? תסמוך על עצמך? לקחו ממך כל אפשרות כזאת. שרפו לך כל שבב של אמון וביטחון במישהו או במשהו. אז בעצמך? בדיחה טובה. אתה לא מספיק טוב לאף אחד, אפילו לא לעצמך.
אתה כן עם עצמך?
אתה מנסה לתת שמות לקולות האלה? או שזה מפחיד לחשוב עליהם? "מה לא תקין איתי? מה לא שפוי איתי? מסתובב בין אנשים ומרגיש חלול." כאילו אתה לא קיים, כולם שם ואתה צל של אדם. כשהדופק מואץ וקשה לנשום, הסרטים רצים בראש וקשה לחשוב, אתה מנסה להבין מה קרה בכלל? או שסתם חטפת וירוס ואתה בסדר, אולי נפל הסוכר? שהכעס שוטף אותך. כשאתה רואה אדום והמחשבות נהיות אלימות, אתה מתכחש אליהן? או שאתה פוגע באחרים? מה קורה שם?
שאלות קשות. שאלות שגם אני ברחתי מהן. כי בשביל לפתור את התסמינים צריך לרדת לשורש הבעייה. החרדה, העצב, הכעס, הדיכאון, האובדנות. כל הדברים האלו הם לא גזירת גורל, אבל הם גם לא הבעיה. מלמדים אותנו שלהרגיש זה רע. צריך להיות רובוט, אתה חייב להיות חזק! הרגשות שם לסמן לנו שיש קושי, לא בעייה. קושי, קושי שאפשר לפתור.
אז מה אפשר לעשות?
יכול להיות שמרגיש אפל, או שלאף אחד לא אכפת ממך. יכול להיות שאין לך אף אחד, אין משפחה או חברים. אין בת זוג. פשוט אין כלום, אתה לבד נגד העולם. ומרגיש אבוד, אבל זה לא לנצח.
בישראל פועלות עמותות רבות המציעות תמיכה נפשית מקצועית ונגישה, חלקן לכלל הציבור וחלקן מותאמות לאוכלוסיות ייחודיות. בין העמותות הבולטות ניתן למצוא את ער"ן, המפעילה מוקדי סיוע טלפוניים ואינטרנטיים 24/7. את נט"ל, שמעניקה טיפול נפשי לנפגעי טראומה לאומית, ואת עמותת "משפחות בריאות הנפש", המספקת ליווי והכוונה לקרובי משפחה של מתמודדים. עמותות נוספות כמו עזר מציון, אנוש, ס.ה.ר ו"נפש אחת בישראל" מציעות שיקום, ליווי רגשי, קבוצות תמיכה, סיוע במימוש זכויות ומוקדי שיחה מיידיים גם בוואטסאפ.
לעיתים החיים יכולים להיות קשים, ולפעמים המוח מריץ מחשבות קשות. אני יודע שקשה, בחיי כמה שאני מבין. אבל בשבילך, כי מגיע לך עתיד טוב יותר. מגיע לך סוף טוב יותר, בבקשה, אל תוותר.
תלמד להרגיש
תרגיש, תהיה אנושי.
תלמד ליפול.
תלמד להודות שטעית.
תלמד להודות שהפסדת.
תלמד לבקש עזרה.
תלמד לבכות.
תלמד לאהוב את עצמך.
תאמין בעצמך.
תסמוך על עצמך.
תסמוך על הדרך.
זה לא אומר שאתה חלש,
זה אומר שאתה מספיק חזק להתמודד עם הקשיים שלך ישירות.
זה אומר שאתה מכיר בצדדים החשוכים שרודפים אותך ולא בורח מהם יותר.
זה אומר שתזכה להיות שמח, חופשי מהחרדות ומהדיכאון.
זה אומר שתמצא שוב, את הסיבה לחיות.
אני יודע כי זה מה שעזר לי. ואם הידע הזה ביד, אני לא תורם לפיתרון, ואני לא יכול לשבת מהצד.
אני מאמין בך
אז תזכור, שאני כן מאמין בך. אני כן אוהב אותך, אתה שווה את המאבק כי אין לי ספק שאתה מיוחד. שווה את המלחמה ללהגיע למקום טוב יותר. ואתה יכול לעשות את זה – להתחיל את המסע של לטפל בעצמך ולעזור לעצמך.
ואם הגעתם עד לכאן, אז יש לי מסר אחרון. גם למי שלא מבין אותי, עוד לא היה שם – תזכרו את האחים שלכם, ותהיו שם בשבילם. והכי חשוב, תהיו אנשים טובים.
