ט' בסיוון ה'תשכ"ז, 17 ביוני 1967. עשרה ימים לאחר כיבושו במלחמת ששת הימים, מוסר שר הביטחון משה דיין את מפתחות הר הבית לאנשי הוואקף. ההחלטה הזו שינתה את מהלך ההיסטוריה שלנו כאן בארץ. החלטה עליה אנחנו משלמים עד היום. רגע היסטורי-עכשווי.
הר הבית בידינו?
במהלך מלחמת ששת הימים, כוחות צה"ל בפיקודו של מוטה גור כבשו את הר הבית. הכרזתו של גור "הר הבית בידינו" הפכה לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה הלאומית של מדינת ישראל. מיד לאחר מכן, הורה גור לשני קצינים, אריק אכמון ועזרא אורני, להניף את דגל ישראל מעל מסגד כיפת הסלע, במחווה ברורה של ריבונות ישראלית. ההכרזה על כיבוש הר הבית נתפשה בעיני רבים כהישג לאומי אדיר.
ישראל הראל, שהיה חלק מכוח צה"ל הראשון שנכנס להר הבית, מתאר את המפגש עם נציגי הוואקף:
"דיין פגש שם את נציגי הוואקף, שהצהירו בפניו שהם מקבלים בהכנעה את השלטון הישראלי ומבקשים שהחיילים לא יפגעו בקדושת המקום".
למה לנו כל הוותיקן הזה
אולם, עשרה ימים חלפו, וממשלת ישראל החליטה, בהמלצת שר הביטחון משה דיין, להעביר את השליטה בהר הבית לידי הוואקף המוסלמי. ההחלטה הזו עוררה התנגדות ציבורית רבה, במיוחד מצד הרבנות הצבאית בראשות הרב שלמה גורן. הוא ניהל מאבק ציבורי נגד המהלך, אך ללא הצלחה. נראה כי היחיד מלבד הרב גורן אשר הבין את ההיסטוריה המתהווה, היה דיין.
"למה לנו כל הוותיקן הזה?", תהה דיין כשהשקיף אל ההר ביום הראשון למלחמה. הוא חתר בכל כוחו להימנע מכיבוש ההר, והצליח חלקית.
כך מתאר זאת העיתונאי ופעיל הר הבית, ארנון סגל, בספרו "הבית":
"אמנם לא עלה בידו למנוע את כיבוש ירושלים העתיקה, אבל בכל הנוגע להר הבית הוא הביא במהירות שיא, ממש כהרף עין, להשבת הגלגל לאחור. בתוך ימים אחדים משחרורו בידי צה"ל חזר הר הבית לשמש כמסגד וכאתר אסלאמי בלעדי. כמעט באפס מחאות. כבר ביום השישי בשבוע שאחרי המלחמה שבה להתקיים בו תפילה מוסלמית. לא די בכך אלא שהממשלה עצמה טרחה להביא אליה את בכירי ערביי ישראל שבתוך הקו הירוק, כדי לשדר לכל העולם את דבר חופש הדת שהיא מעוניינת להעניק לאסלאם במקום הזה. לאסלאם בלבד".
מאז, הר הבית נשאר תחת ניהול הוואקף. ההגבלות על היהודים בהר הבית נשמרו, והוויכוח בנוגע לשליטה בהר הבית לא פוסק.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
בניגוד למוסלמים, רבים מהיהודים אינם רואים בהר הבית כאתר קדוש שיש להילחם עליו. מי שכן הבין זאת היה המשורר אורי צבי גרינברג, שכתב: "השולט בהר הבית שליט על הארץ כולה".
כפי שכתבתי אתמול, מדובר במלחמת דת. בחמאס קראו לפשיטה על ישובי עוטף ישראל והטבח כ-“טוּפַאן אלְ־אַקְצַא”. המילה "טוּפַאן", שפירושה "מבול" בהקשר המקראי, לקוחה מהקוראן. היא מרמזת על ירי מסיבי של רקטות וטילים, בדימוי למבול המקראי. סיפור המבול בגרסתו הקוראנית מופיע בסורת נוח. ההתייחסות למבול בימי נוח התבהרה על ידי השימוש במונח "טוּפַאן" בטקסי יום השנה ה־35 לחמאס, ב־14 בדצמבר 2022, שם נאמר "אנו מביאים מבול רועם". באתר המזוהה עם חמאס נכתב כי גדודי עז אל־דין אל־קסאם "באים כמו המבול לטהר את האדמה מטומאת הציונים".
כאמור, השולט בהר שולט בארץ ישראל. את מה שבחמאס ובאסלאם הבינו כבר לפני 1,400 שנה, אצלנו מסרבים להבין. ההחלטה השגויה של דיין לפני 58 שנים, לא רק שחיבלה בריבונות הישראלית, אלא גם ביססה את העובדה שההכרה בהר הבית כאתר יהודי קדוש אינה חלק מהתודעה המשותפת שלנו.
בלי הר הבית, מקום המקדש, מה העניין שלנו בארץ ישראל דווקא? בלי היותנו מדינה יהודית שנלחמת על המקום הקדוש ביותר עבורנו, אין משמעות לערכי הדמוקרטיה דווקא בארץ ישראל. רק כשנבין את חשיבות ההר – כערך לאומי ודתי – נוכל באמת להיאבק על עתידנו כאן, בארץ ישראל. להיאבק ולנצח.
"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".
(ישעיהו, פרק ב', פסוקים ב'–ג')
