מלחמת העצמאות זכורה לנו בעיקר בגלל העצמאות שהושגה בעקבותיה ופחות בגלל החללים הרבים שלצערנו נפלו בה ואפשרו אותה. גם מלחמת ששת הימים זכורה בשל כיבוש ירושלים, הגולן, יהודה ושומרון ולא בגלל המחירים הכבדים ששילמנו בה. ככה זה כשמנצחים מלחמה – זוכרים את הניצחון. לעומת זאת, כאשר מפסידים, או לפחות לא משיגים ניצחון מובהק, נשאר בעיקר הטעם המר של המחיר.
נקודת מפנה
מדינת ישראל התרגלה והרגילה את עצמה במשך שני דורות לכך שמלחמות לא מסתיימות בניצחונות, אלא במחירים כואבים בלבד. כך זה הרגיש במלחמת יום כיפור, במלחמת לבנון הראשונה, בשתי האינתיפאדות, בלבנון השנייה, במבצעים השונים בעזה ובשומר החומות. אולם כעת אנחנו נמצאים בנקודה ייחודית בהיסטוריה של מדינת ישראל שצריכה וכבר התחילה להיות נקודת מפנה.
מלחמת חרבות הברזל צריכה ויכולה להסתיים בניצחונות גדולים בכל החזיתות ואנחנו כבר רואים את הפירות הראשונים של ניצחון כזה בסוריה. ריסוקה החלקי של זרוע התמנון האיראני בלבנון הוביל לנפילת המשטר העוין של אסד ולניצול הזדמנות מרהיב מצידנו – מערכות ההגנה האוויריות של סוריה הושמדו, הדרך לתקיפה באיראן נסללה, הקהילה הדרוזית בדרום סוריה פנתה באופן מוצהר לישראל בבקשה להסתפח תחת כנפינו וכמובן שיא החרמון אליו מדינת ישראל לטשה עיניים מאז מלחמת ששת הימים נמצא עכשיו בידיים ישראליות "ללא הגבלת זמן", כדברי שר הביטחון. ככה נראה מנצח.
גם בלבנון לא קשה להסביר איך הניצחון הזה צריך להיראות ואיך הוא עוד ייראה. הניצחון בלבנון נראה כמו הניצחון של ששת הימים בגולן בדיוק. חבל ארץ יפהפה ורחב ידיים שהוא חלק מארץ ישראל שלנו. חלק שיוצר גבול טבעי ונוח להגנה ועצם ההיאחזות של ישראל בו היא ההמחשה של הסיכון בלתקוף אותנו והאזהרה כי כל הכרזת מלחמה תסתיים בהרחבת שטחנו.
בהישג ידה של ישראל
"אם יש גן עדן – ככה הוא נראה. אם יש גהינום – ככה הוא מרגיש", כתב רון לשם בספרו הקלאסי על דרום לבנון בשלהי תקופת רצועת הביטחון. ניצחון ישראלי אמיתי בלבנון יאפשר לנו לוותר על החלק השני של המשפט. ניצחון ישראלי בדרום לבנון הוא ניצחון שבו היעד איננו רצועת ביטחון ישראלית עם חיילי צה"ל שמסיירים בלב כפרים שיעים או שורת מוצבים אפורים ומבוטנים כדי ליצור הרתעה מול האויב שמנגד.
ניצחון ישראלי בדרום לבנון הוא אוכלוסיית אויב שנמצאת מעבר לנהר הליטני, ויישובים ישראליים פורחים על פסגות ההרים היפהפיים האלה. כאשר האויב יגלה שאנחנו סיימנו לשחק במשחקי הסבבים, כאשר הוא יבין שהניסיונות להשמידנו רק גורמים להם לאבד שטח ואדמה – המלחמה תיגמר באמת.
המדינאות היא אמנם אמנות האפשר, אבל לפני שבודקים מה אפשר צריך לדעת מה בכלל רוצים. ניצחון כזה נמצא בהישג ידה של ישראל במלחמה הזאת. לא האמריקאים מונעים מאיתנו ניצחונות כאלה. אנחנו מונעים אותם מעצמנו בכך שאנחנו לא יודעים לרצות אותו, בינתיים, כי כל מה שאנחנו צריכים כדי לנצח זה לרצות.
הכותב הוא חבר תנועת עורי צפון הקוראת להקמת התיישבות אזרחית בלבנון.
