השר והרמטכ״ל לשעבר, רא״ל (במיל׳) גדי איזנקוט, הודיע השבוע על הקמת מפלגה חדשה בראשותו בשם ״ישר! עם איזנקוט״. בהודעת השקת המפלגה נכתב: ״ציווי אישי ולאומי – להיות ראויים, לאזרחי ישראל מגיעה הנהגה שתשרת את הציבור בניקיון כפיים ומתוך מחויבות עמוקה לעתיד המשותף״.
אתחיל ואומר שגדי איזנקוט הוא אדם טוב, פטריוט, לוחם, ציוני שנתן את מרב שנותיו הבוגרים ותרם רבות למען מדינת ישראל וביטחונה, ואת זה אי אפשר יהיה לקחת לו אף פעם. צריך לזכור שגדי גם שכל את בנו, רס״ל (במיל׳) גל מאיר אייזנקוט ז״ל, שנפל בקרב ברצועת עזה בדצמבר 23.
התאמה לפוליטיקה
עם זאת, אני חייב להיות כן, ולומר שאני חושב שגדי איזנקוט לא מתאים להיות נבחר ציבור ופוליטיקאי. כבר כשהצטרף לבני גנץ ב"המחנה הממלכתי", לא הבנתי מהי תפיסת העולם שלו, וככל שעבר הזמן נוכחתי לדעת שייתכן ואפילו הוא עצמו לא מבין מה הוא עושה בזירה הפוליטית.
אני זוכר היטב את הריאיון שהעניק איזנקוט לתוכנית ״עובדה״ עם אילנה דיין זמן קצר אחרי שפרש מממשלת החירום הלאומית, ובו אמר משהו בסגנון: ״אי אפשר להחזיר חטופים במבצעים צבאיים, רק בעסקה״. כמה ימים לאחר מכן החל מבצע ״ארנון״ שבמסגרתו חולצו החטופים אנדריי קוזלוב, נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג׳אן ושלומי זיו. לכן האמירה הזאת הכעיסה אותי מאוד.
בחודשים הראשונים של המלחמה גדי היה חבר קבינט וממשלה, והאחריות שלו לכל מה שקרה במלחמה הייתה שווה לזו של ראש הממשלה ויתר השרים. אז לצאת עם אמירה כזאת זה לברוח מהאחריות, וזה לא ראוי.
חוסר אמון
ועוד נקודה שחשוב לי להתייחס אליה: מהדברים האלה השתמע לכאורה, לפחות מבחינתי, שאיזנקוט לא מאמין במשימות שאליהן הוא שולח את החיילים שלנו, והדבר הזה הוא בלתי נתפס בעיניי. מדובר לכאורה בהבעת חוסר אמון חריג וחריף בצה״ל ומפקדיו – ממי שהיה עד לפני כמה שנים ראש המטה הכללי של צה"ל.
לפני מספר חודשים גדי הודיע על כוונתו להפריד כוחות פוליטיים עם בני גנץ, פרש מהמפלגה, הביא לפירוק ״המחנה הממלכתי״ והתפטר מהכנסת. במסיבת העיתונאים שכינס כדי להודיע על הפרישה, דיבר גדי בסיסמאות בחירות נדושות, שחוקות וריקות מתוכן כמו "אלטרנטיבה שלטונית", ולא הצלחתי להבין מה הוא מנסה להעביר.
אירוע חיובי
לצד כל ההסתייגויות שיש לי מאיזנקוט, אני רוצה לפרט כאן למה אני בכל זאת רואה במהלך הזה אירוע חיובי. גדי הוא איש מאחד ואני חושב שכוונותיו טובות גם אם אני לא מסכים איתן. כשאני מביט על המפה הפוליטית הנוכחית, המפלגה החדשה של גדי יכולה להשיג להערכתי בין 5–7 מנדטים בגלל הקונצנזוס המסוים שבו הוא נמצא.
אותם 5–7 מנדטים שאני מנבא לאיזנקוט יילקחו מיאיר גולן, בני גנץ, יאיר לפיד, וייתכן שגם מבנט וליברמן. אם חלק מהכוח של הקיצוניים ייחלש, יש אפשרות שהמרכז השפוי לוקח את המחנה הזה ומחזיר אותו למסלול.
בשבועות שקדמו לייסוד המפלגה, אייזנקוט נפגש עם ראשי מחנה המרכז-שמאל (גנץ, בנט, ליברמן, לפיד וגולן), ועל פי מה שפורסם בתקשורת דן איתם על אפשרות לאיחודים.
הצעה ידידותית לאיזנקוט: רד לעם ותשנה את שם המפלגה. ״ישר״ זה שם עם יהירות וגאוותנות מאד גדולה. הפוליטיקה הפכה להיות זירה מלוכלכת מאוד, ואני לא חושב שגדי הוא האדם שיכול לנקות אותה. אז קצת פחות יהירות וקצת יותר צניעות לא תזיק.
אי אפשר בלי השוואה
למעשה, אפשר לומר שאנו רואים לפנינו עוד "לשעבר" שסבור שכל גנרל לשעבר בצבא יכול להפוך לפוליטיקאי מצליח. ממש כמו איציק מרדכי שהקים את ״הדרך השלישית״, חבר כנסת ושר שהיה חביב על בוחריו כמו משה כחלון שהקים את ״כולנו״, טומי לפיד שהקים את ״שינוי״ וגנץ שהקים את ״כחול לבן״.
לעניות דעתי, כמו כל קודמיו הוא טועה ובגדול. פוליטיקה זאת תורה המחייבת למידה. איזנקוט לא עבר דרך הוועדות בכנסת ולא עשה את שרשרת התפקידים שחברי כנסת זוטרים צריכים לעבור כדי להיות שרים ראויים. ראו מה קרה עם כל המפלגות שמניתי לעיל – עלו כמו מטאור וכבו כמו מטאור.
אני אומנם לא אצביע לאיזנקוט, אבל אני חושב שנכון שהוא יהיה בכנסת הבאה, בעיקר כדי לאתגר את המחנה שלו.
עידן מאראש הוא פעיל חברתי, איש תקשורת, פובליציסט, בעלים ומגיש הערוץ האינטרנטי "שובר חומות" ביוטיוב, מרצה, פעיל מרכזי במאבק למען שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות בישראל.
