מירב ברגר, אמה של שורדת השבי אגם ברגר חשפה אתמול (ג') כיצד בתה ציינה את חג הפסח בשבי החמאס בעזה.
קמח תירס
"היא אמרה להם שהיא לא אוכלת חמץ", סיפרה האם. לדבריה, אגם ידעה מתי מתקרב החג בזכות רדיו שהיה במקום. שורדת השבי החליטה לשמור על זהותה היהודית ולא לאכול חמץ. זאת על אף שהמזון המרכזי שסופק לה ולחברותיה – היה פיתות.
האם סיפרה כי לאחר בקשות חוזרות, נענו השובים והביאו לה קמח תירס. "הם ידעו בדיוק מתי ערב פסח ובסוף באמת הביאו לה קמח תירס", סיפרה מירב.
עוד באותו הנושא
- מהתחקיר הראשוני עולה כי יובל בן ה-4 שנעדר במשך כיממה צעד לכיוון שחשב שיוביל אותו בחזרה לביתו. במהלך הלילה הוא נרדם בשטח, ובבוקר בחר להישאר באזור מוצל. החלטה זו, לצד התנהלותו בשטח, היא שככל הנראה הצילה את חייו, כך מסר מפקד מחוז דרום
- אמו של בניהו סגולה הי"ד בהספד: הוא היה רציני בכל דבר שעשה, מהילדות בבית ועד שלפני החתונה ביקש להיבחן שוב על הלימוד. כבר בכיתה א' נורה בעדי עד ו"ינק מלחמות השם". השם בניהו חיבר אצלו תורה ומסירות לארץ ישראל. היא סיימה בזעקה להשם שישלח את אליהו הנביא להשלים את הגאולה
- נשיא המדינה שוחח עם נועם שמחי, שאיתר את הילד הנעדר: "עם ישראל הוכיח שוב את עוצמת הערבות ההדדית שלו"
- אין התרגשות כזו: שוטר נותן ליובל בן ה-4 לשתות מים – רגעים ספורים לאחר שנמצא
בתקופת הפסח, הוחזקו אגם וחברותיה התצפיתניות בבתים ולא במנהרות, מה שאיפשר תנאים מעט שונים. "זאת הייתה תקופה שהיה קצת יותר 'שפע' וזה מה שאפשר לאגם להימנע מחמץ לאורך ימי החג".

צמה בתשעה באב
שורדת השבי אגם ברגר, הקפידה לשמור על המסורת היהודית בשבי במועדים שונים. בערב תשעה באב, סיפרה כי בחרה לצום. "ישבתי במנהרות חמאס ובחרתי לצום", סיפרה. "בחרתי לצום מתוך הבנה שזיכרון העבר שלנו, זיכרון החורבן שלנו כעם, יעזור לנו לצמוח בעתיד. היהודים עמדו בפני אירועים קשים, בהיקף שהוא מחסל כמעט כל עם אחר".
"הפעם הראשונה שידענו מתי חל התאריך העברי, היה ב-ו' באב", סיפרה. "וכך יכולנו לספור ימים ולדעת בוודאות מתי חל ט' באב, לצום, להיות בתפילות, להיות חלק ממסע של עם".
