דף מסרים הופץ לשגרירי ישראל ברחבי העולם, לאחר פרסום חוות הדעת האנטי-ישראלית ביום שישי על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, בה נקבע כי ישראל "מספחת את ההתנחלויות הבלתי חוקיות" – לרבות מזרח ירושלים.
חוות הדעת החריגה אינה מוגדרת כפסיקה מחייבת, אך במשרד החוץ הנחו את השגרירים לפעול באופן דחוף על מנת למנוע מינוף שלילי של חוות הדעת במישורים שונים.
בדף מסרים שהוציא שר החוץ ישראל כ"ץ באמצעות "מברק הפעלה מדיני" שנשלח לכל שגרירויות ישראל בעולם, הונחו השגרירים לפנות ל"בני שיח" ולספק מענה לחוות הדעת הרעילה. בין היתר נכתבו הבהרות בנוגע לניתוק של השופטים מהשטח ולפגיעה של חוות הדעת באפשרות להשיג הסדר מדיני עם הפלסטינים.
בחוות הדעת נקבע ברוב קולות כי ההתנחלויות אינן חוקיות וכי על ישראל לפנות אותן "במהירות האפשרית", כולל כאמור את ההתיישבות בירושלים מאז מלחמת ששת הימים. הפסיקה דרמטית במיוחד לא משום שזאת הפעם הראשונה בה קובע פורום בינלאומי כי ההתיישבות ביו"ש ובמזרח ירושלים אענה חוקית, אלא בגלל שבית הדין מאשים את מדינת ישראל בסיפוח ואף באפרטהייד.
חוות הדעת פורסמה לאחר פניה מהעצרת הכללית של האו"ם ביוזמה של הרשות הפלסטינית. סביר להניח שחוות הדעת תעבור למועצת הביטחון או לדיון בעצרת הכללית, שם קריאתם של השופטים בהאג "לסיים את השליטה הישראלית בשטחים" תיתקל בוטו אמריקני שתביא לביטולה.
תגובת משרד החוץ לפסיקה של בית הדין בהאג
כאמור, בניסיון למנוע את מינוף חוות הדעת על ידי גורמים אנטי ישראליים, פרסם משרד החוץ דף מסרים הכולל את הטענות הבאות:
– "חוות הדעת מתעלמת מזכויותיה ההיסטוריות של ישראל, והיא מהווה ניסיון פסול לעקוף את כל הסכמי השלום וההסדרים הבילטרליים המחייבים שהושגו עד כה בין ישראל ושכנותיה (אוסלו מול הפלסטינים, הסכמי השלום עם מצרים וירדן), ושעוגנו בהחלטות בינלאומיות, לפיהן פתרון הסכסוך יתאפשר רק באמצעות מו"מ ישיר בין הצדדים".
– "חוות הדעת מנותקת לחלוטין מהמציאות הביטחונית במזרח התיכון. לא ייתכן שחוות דעת של ביה"ד הבינלאומי תתעלם מזכותה וחובתה של ישראל להגן על עצמה ועל אזרחיה לאחר הטבח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה ב-7/10, ובעת שאיראן ושלוחותיה תוקפות את ישראל משבע חזיתות שונות, לרבות עזה ויהודה ושומרון. חוות הדעת נותנת רוח גבית לטרור".
– "חוות הדעת מרחיקה את הצדדים מפתרון הסכסוך במו"מ בילטרלי, שהיה ונותר אופן הפתרון היחיד לסכסוך, ובכך היא משחקת לידי גורמים קיצוניים באזור".
– "הרשות הפלסטינית שיזמה את חוות הדעת אינה מעוניינת בשלום, אלא בהטלת רפש כוזב ויצירת דה-לגיטימציה למדינת ישראל באמצעות ניצול לרעה של פורומים משפטיים בינלאומיים. חוות הדעת מתעלמת מההפרות החמורות של הצד הפלסטיני (עידוד טרור, מימון מחבלים, הסתה, חינוך)".
– "'חוות דעת מייעצת' אינה מחייבת מבחינה משפטית. מדינת ישראל היא דמוקרטיה עם מערכת משפט עצמאית וחזקה, ותמשיך להיות מחויבת לשלטון החוק ולדין הבינלאומי".
– "תפקיד בית הדין ופגיעה במעמדו: ככל שבית הדין ימשיך לאפשר את ניצולו לרעה באמצעות שיתוף פעולה עם בקשות מוטות פוליטית וחד-צדדיות, כך יאבד ממעמדו כגוף שיפוטי ניטרלי הזוכה לאמון של מדינות והקהילה הבינלאומית, ויחטא למטרות האצילות שלשמן הוקם".
שופטי המיעוט: הרש"פ מוכרחת לכבד את זכותה של ישראל לביטחון
בצד המשמח של פני הדברים, ראוי לציין כי חוות הדעת התקדימית לא התקבלה פה אחד. השופטת מאוגנדה ג'וליה סבוטינדה, אשר התנגדה לתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל, נעמדה לצד ישראל בשנית והתנגדה לכל קביעות השופטים אף בהליך זה.
לצד סבוטינדה, שופטים נוספים התנגדו לחלק מהקביעות; השופט הצרפתי רוני אברהם, השופט הסלובקי פטר טומקה, והשופט הרומני בוגדן רוסקו התנגדו לקביעות לפיהן מדינות העולם מחוייבות להפסיק את הסיוע לשלטון הישראלי שמחזיק בשטחים.
השופטים שצירפו נימוקים שונים להתנגדותם, הסבירו מדוע שגו שופטי הרוב בקביעות שהנוכחות הישראלית בשטחים אינה חוקית ושעל ישראל לסיים אותה בהקדם.
בין היתר הצביעו השופטים על כך שעמדת הרוב נטולה איזון ראוי בין החובות הפלסטיניות לחובות הישראליות, וכי בולטת בהעדרה הקביעה שהחובה של ישראל להפסיק את השליטה בשטחים כפופה לערבויות לבטחונה (כלומר – לא לעסקה חד צדדית, י.ב.).
"לראשונה, בית הדין לא רק מכריז על כך שהשיטות של ישראל בשטחים שהיא כובשת אינן חוקיות, לאור המחויבויות שחלות עליה ככוח כובש, אלא הוא גורס שעצם נוכחותה של ישראל בשטחים אינה חוקית וכי לפיכך עליה לסגת מהם ללא שום ערבות מוקדמת, במיוחד בכל הנוגע לביטחונה – אפילו שכיבוד זכותה של ישראל לביטחון הוא אחד מהיסודות המרכזיים הנדרשים להשגת שלום בר-קיימא", השופטים אברהם, טומקה ואורסקו, אשר שניים מהם (הצרפתי והסלובקי) שימשו בעצמם כנשיאי בית הדין. "עמדתנו היא שבכך בית הדין בחר בדרך משפטית שגויה והגיע למסקנות שאינן חוקיות".
עוד הוסיפו שופטי המיעוט כי יש לנקוט ב"גישה מאוזנת ומקיפה שכוללת ניואנסים – ואשר נעדרת לחלוטין מחוות הדעת. במשך עשורים רבים, העם הישראלי והעם הפלסטיני נמצאים בסכסוך, עם היבטים משפטיים, פוליטיים והיסטוריים רבים ומורכבים – שקשורים לשטחי פלשתינה תחת המנדט שניתן לבריטניה על-ידי חבר הלאומים ב-1922".
עוד הוסיפו כי, "הזכויות של אחד לא יכולות להיקבע על חשבונו של השני. 'פתרון שתי המדינות', שנדרש בשורת החלטות של מועצת הביטחון, הוא היחיד שיכול לענות על הצורך הלגיטימי לביטחון עבור ישראל ועבור הפלסטינים. הפתרון הזה יוכל להתממש מהבנה מקיפה שתושג במשא ומתן, שעליה לקחת בחשבון את כל הזכויות והאינטרסים הנוגעים לדבר: הזכות של הפלסטינים להגדרה עצמית לא סותרת את זכותה של ישראל להתקיים בביטחון, וגם את זכות הפלסטינים לביטחון יש לקחת בחשבון. חובה ליישם את הזכות להגדרה עצמית והזכות לביטחון במקביל, על מנת לאפשר דו-קיום של שתי מדינות – שגם יביא סוף לנוכחות של ישראל ככוח כובש בשטחים הפלסטיניים".
לסיכום הביעו השופטים צער על כך שהפסיקה מתעלמת לחלוטין מחובות הפלסטינים ביחס לבטחון ישראל: "לצד ממצאי בית הדין (שבהם תמכנו) בכל הנוגע להפרות של ישראל את הדין הבינלאומי (כולל פגיעה ביישום הזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני) והאחריות שנובעת מכך – מצער שבית הדין לא דן באחריות ובמחויבויות של פלסטין, הנובעות מהתלות בין הזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני לבין הזכויות של ישראל ופלסטין לביטחון, וכן ממסגרת המשא ומתן. כפי שישראל מחויבת לכבד ולאפשר את זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים ואת הזכות לביטחון של המדינה הפלסטינית, פלסטין חייבת לכבד את הזכות לביטחון של ישראל, לספק ערבויות ליישומה – ולשתף פעולה עם ישראל לשם מטרה זו".
