ב-11 במאי 1960, ברחוב שקט בארגנטינה, התרחש אחד הרגעים הדרמטיים בהיסטוריה הישראלית. יש שיאמרו אף בהיסטוריה העולמית. סוכני המוסד, במבצע חשאי שתוכנן בקפידה, לכדו את אדולף אייכמן – אחד האדריכלים הראשיים של השואה והאחראי לארגון ולביצוע "הפתרון הסופי". המבצע, שנקרא "מבצע פינאלה", לא היה רק הישג מודיעיני יוצא דופן, אלא גם אירוע שהציב את ישראל כשחקנית מרכזית על הבמה הבינלאומית והעלה את זיכרון השואה למרכז השיח העולמי. רגע היסטורי-עכשווי.
המסקנה הייתה חד-משמעית: קלמנט הוא אייכמן
חייו של הפושע הנאצי יכלו להסתיים עוד קודם ל-1960. אייכמן נתפס לאחר המלחמה על ידי צבא ארצות הברית אך הוא ברח ממחנה המעצר שבו הושם. בשנת 1950 הצליח לצאת מגרמניה בחשאי בסיוע אנשי דת נוצרים.
בשנת 1953 התקבל מידע ראשוני במוסד על מקום הימצאו מאת "צייד הנאצים" שמעון ויזנטל, אך המכתב נגנז. רק ב-1957 הגיע מידע מפורט מהתובע הכללי של מדינת הסן בגרמניה, ד"ר פריץ באואר, משפטן יהודי-גרמני. המידע הועבר לאיסר הראל, ראש המוסד, ששלח סוכן לפגוש את באואר. בחקירה חשף באואר את המקור למידע: לותר הרמן, גרמני יהודי למחצה שחי בארגנטינה מאז 1938 לאחר שנרדף על ידי הנאצים ונאסר במחנה ריכוז.
כדי לוודא את המידע, שלח המוסד קצין משטרה בכיר, שפגש את הרמן בעיירה קורונל סוארז. הרמן חשד כי בנו של אייכמן, ניק אייכמן, חיזר אחרי בתו, מה שהוביל אותו לברר את הכתובת של קלמנט בשכונת אוליבוס. מידע נוסף התקבל גם מהגאולוג ד"ר גרהרד קלמר, שעבד עם אייכמן בחברת בנייה. למרות הספקות שעלו בתחילה לגבי מהימנות המידע, עדות קלמר חיזקה את החשד.
ב-1959 הביא ד"ר באואר לישראל ידיעות חדשות ומפורטות על אייכמן. במיוחד על כך ששינה את שמו לריקרדו קלמנט. המידע הזה אושר גם על ידי המקור הגרמני. בעקבות זאת נשלח לבואנוס איירס איש שב"כ שנעזר בצוות מקומי וערך תצפיות סמויות סביב הבית ברחוב גריבלדי בסן פרננדו. במהלך התצפיות זוהה אייכמן, וצילומים חשאיים שנעשו הועברו להשוואה עם צילומים ישנים. המסקנה הייתה חד-משמעית: קלמנט הוא אייכמן. המבצע לחטיפת אייכמן יצא לדרך.
נעזרים בחגיגות 150 שנה לארגנטינה
הראל החליט כי יש לגשת לפעולה ללכידת אייכמן בארגנטינה, למרות האתגרים והמרחק הרב מישראל. רפי איתן, איש הפלמ"ח לשעבר וראש היחידה המבצעית של השב"כ והמוסד, מונה לראש צוות החטיפה. בין חברי הצוות היו אנשי מוסד ושב"כ. לאנשי הצוות הוכנו כרטיסי טיסה, זהויות בדויות וציוד מתאים. כדי לוודא את זהותו, נשלחה תחילה קבוצת חלוץ לארגן דירות מסתור, כלי רכב ולקיים תצפיות לאימות הזהות של ריקרדו קלמנט כאייכמן.
בעיית העברת אייכמן לישראל התגלתה כמורכבת, כיוון שלא היה קו תעופה סדיר לדרום אמריקה. הראל גילה כי במאי 1960 יחלו בארגנטינה חגיגות 150 שנה לעצמאות המדינה, וישראל הוזמנה להשתתף. על כן, הוחלט בתיאום עם שרד החוץ לשלוח מטוס מדגם בריסטול בריטניה כחלק מהמשלחת הישראלית לחגיגות. כך התאפשר להוציא את אייכמן בטיסה חזרה לישראל.
חדר מסתור מוגן מגילוי
צוות החטיפה נשלח לארגנטינה בטיסות נפרדות, והראשון באנשי קבוצת החלוץ הגיע לבואנוס איירס ב-22 באפריל. במהרה זוהה כשהוא מהלך במסלול קבוע בשעה 19:40 מדי ערב. הוחלט לתפוס אותו בנתיב זה. הצוות המשיך להתכונן, כולל תרגול הלכידה והתקנת חדר מסתור מוגן בבית בו יוחזק אייכמן.
ב-8 במאי נערכה ישיבה מסכמת באחד מבתי המסתור, בה הוחלט על תוכנית הלכידה הסופית, כולל דרכי נסיגה חלופיות. הוחלט שהלכידה תתקיים ביום רביעי, 11 במאי. הצוות תרגל את הפעולה, והכין את חדר המסתור כך שיהיה מוגן מגילוי.
לכידה בפחות מדקה
ב-11 במאי בערב יצאו שתי מכוניות של הצוות המבצעי לסן פרננדו. קלמנט לא הופיע בשעה שנקבעה, אך רפי איתן, הורה להמתין. לבסוף, בשעה 20:05 הוא הופיע. אחד מאנשי הצוות קפץ עליו והפילו לקרקע, בעוד האחרים מסייעים להכניסו למכונית. הלכידה התבצעה בתוך פחות מדקה. בהגיעם למקום, הושכב בפיג'מה, נכבל באזיקים למיטה ונשמר בקפידה. לאחר חקירה קצרה ואימות הזהות, הועבר הדיווח לישראל.
אייכמן הוחזק במעצר בבית המסתור במשך עשרה ימים. במהלך חקירותיו שיתף פעולה, ואף הפגין בקיאות בעברית על ידי דקלום פסוקי תנ"ך וקריאת "שמע ישראל". על אף שנאסר על הצוות לשוחח עמו, הוא נתן את הסכמתו להעברתו לישראל ולשפיטתו בה.
"אייכמן נמצא כבר במעצר בארץ"
בראש המשלחת הישראלית לחגיגות העצמאות של ארגנטינה עמד השר אבא אבן, שלא ידע על המבצע. מטוס "אל על" הגיע לבואנוס איירס ב-19 במאי. למחרת, אייכמן נלקח במכונית מבית המסתור לשדה התעופה, כשהוא מלווה בארבעה אנשי צוות ורופא. הוא טושטש במינון תרופות שאיפשר לו ללכת אך לא לדבר. המטוס נחת בישראל ללא תקלות ב-22 במאי בשבע בבוקר. לאחר סיום המבצע ופינוי דירות המסתור בארגנטינה, שבו אנשי המוסד לישראל בטיסות מסחריות ונפרדות.
ב-23 במאי, ראש הממשלה דוד בן גוריון הודיע לכנסת על לכידת אדולף אייכמן והבאתו לישראל. בן גוריון אמר:
"עלי להודיע לכנסת כי לפני זמן־מה נתגלה על־ידי שירותי־הביטחון הישראליים אחד מגדולי פושעי הנאצים, אדולף אייכמן, האחראי, יחד עם ראשי הנאצים, למה שהם קראו בשם 'הפתרון הסופי של בעיית היהודים', כלומר – השמדת שישה מיליונים מיהודי אירופה. אדולף אייכמן נמצא כבר במעצר בארץ, ויעמוד בקרוב למשפט בישראל”.
גופתו נשרפה ואפרו פוזר בים התיכון
פרסום דבר מעצרו של אייכמן בישראל עורר גל של השערות ברחבי העולם על הדרך שבה הגיע לארץ – החל מתיאוריות על ביקורו בישראל תחת זהות בדויה ועד להסגרה על ידי מדינות זרות. הממונה על שירותי הביטחון הבהיר כי המבצע בוצע על ידי המוסד בלבד, ללא סיוע חיצוני.
משפטו של אייכמן נפתח בבית המשפט המחוזי בירושלים ב-11 באפריל 1961, ונמשך עד לפסק הדין ב-11 בדצמבר, בו הורשע בכל סעיפי האישום. ב-15 בדצמבר נגזר עליו עונש מוות. לאחר שערעורו נדחה על ידי בית המשפט העליון ונדחתה בקשת החנינה שלו על ידי הנשיא יצחק בן-צבי, הוצא אייכמן להורג בתלייה בלילה שבין 31 במאי ל-1 ביוני 1962. גופתו נשרפה ואפרו פוזר בים התיכון.
מה ניתן ללמוד לימינו?
משפטו של אייכמן סימן נקודת מפנה בהעלאת המודעות לשואה ברחבי העולם. בגרמניה המערבית, הוא הוביל להתחדשות במאמצים להעמיד לדין פושעי מלחמה נאצים. המשפט גם תרם לעיצוב השיח הבינלאומי על פשעים נגד האנושות ובפרט את זיכרון השואה.
מבצע לכידת אייכמן והמשפט שהגיע בהמשך, היה ציון דרך משמעותי במאבק לצדק מול מכונת ההשמדה הנאצית. הצורך במשפטי רוואה לנוח'בה הוא לא רק משפטי, אלא תודעתי. משפט אייכמן חשף את זוועות השואה והשמיע את זעקת שורדי השואה. משפטי ראווה למחבלים יכולים לתת קול לקורבנות טבח ה-7 באוקטובר ולהציג את אכזריות חמאס לעולם. ממש כפי שהיה במשפט אייכמן.
משפטי הראווה הללו יכולים להפוך את הטבח לנקודת מפנה במאבק בטרור. עלינו לסיים עם הבירוקרטיה ולהפגין את האומץ שהניע את המוסד לפני 65 שנים ולפני פחות משנה, כדי להבטיח שצדק לא רק ייעשה – אלא גם ייראה. למען השורדים, למען הקורבנות ולמען העולם.
כתה מאוד יפה. מרשים. מקווה מאוד שהדעכ הזאת תתפוס בקרוב