יחידה 101 הייתה יחידת הקומנדו הראשונה של צה"ל. היא הוקמה ב־5 באוגוסט 1953, כ"ד באב ה'תשי"ג, כדי לבצע פעולות תגמול. המטרה הייתה להגיב לחדירות החוזרות מירדן ומרצועת עזה לשטחי ישראל. רגע היסטורי-עכשווי.
הצורך בהקמה
אחרי מלחמת העצמאות מצאה עצמה ישראל מול מציאות ביטחונית קשה. קבוצות מסתננים חצו שוב ושוב את הגבולות מירדן ומרצועת עזה. לעיתים היו אלה חוליות פלסטיניות קטנות, ולעיתים כוחות סדירים של מדינות ערב. הם פגעו ביישובים, רצחו אזרחים וגנבו ציוד.
צה"ל התקשה לתת מענה. יחידה 30, שפעלה בשנים 1951–1952, לא הצליחה למנוע את החדירות. גם יחידה אחרת שפעלה בגדוד הראשון של הנח"ל – בלי שם רשמי – לא סיפקה פתרון. פיקוד הצבא הבין שדרושה יחידה ייחודית, שתפעל מעבר לגבול ותיצור הרתעה.
הרעיון והאנשים שמאחוריו
הקמת היחידה החדשה לא הייתה מובנת מאליה. ראש אג"ם משה דיין התנגד להקמה, אך בעודו בחו"ל ניתנה ההוראה הרשמית. מי שדחף את המהלך היה אל"ם מישאל שחם, מפקד חטיבה 16, שהיה מקורב לראש הממשלה דוד בן-גוריון.
ההוגה המרכזי היה אריאל שרון, קצין צעיר שהספיק לצבור ניסיון קרבי. שרון נקרא חזרה מלימודיו באוניברסיטה העברית ומונה למפקד היחידה. לצדו שימש סגנו שלמה באום, לוחם מנוסה. יחד הם גייסו לוחמים צעירים, רובם מהצנחנים ומהחטיבה הירושלמית. בין השמות הבולטים היו יצחק "גוליבר" בן מנחם, יהודה דיין, יוסף סעדיה, יורם לביא והאחים פיאמנטה.
עוד לפני ההקמה הרשמית יצאו שרון ואנשיו לפעולה ראשונה בנבי סמואל, כתגובה לרצח שומרים וחיילים ישראלים. הפעולה נכשלה, אך היא סימנה את הדרך – פעילות התקפית נועזת בשטח אויב.
השם ושלוש פעולות מפורסמות
היחידה נקראה "101" בהשראת יחידת גרילה שהקים הקצין הבריטי אורד צ'ארלס וינגייט באתיופיה. הבחירה בשם סימלה המשכיות לדרכו של וינגייט, שהאמין במלחמת גרילה ניידת נגד אויב גדול.
- פשיטה על מחנה הפליטים אל-בורייג' (אחר אוגוסט 1953). כחודש לאחר הקמת היחידה, חדר כוח מיחידה 101 למחנה אל‑בורייג' בעזה במסגרת אימון. בעת השרדות בכוח אש נורו קרוב ל־30 פלסטינים נהרגו ועשרות נפצעו.
- פשיטת "כפפות משי" על חברון (דצמבר 1953). בליל 21–22 בדצמבר 1953 יצא כוח מיחידה 101, בפיקוד מאיר הר‑ציון, לפשיטה רגלית של כ־42 קילומטרים הלוך ושוב לעבר חברון. המבצע התרחש בתנאי חורף קשים, ובסיומו פוצץ בית מבוקש ונגרמו אבדות בקרב לוחמי המשמר הלאומי הירדני.
- פעולת קיביה ("מבצע שושנה") – אוקטובר 1953. ב־14 באוקטובר 1953, לאחר רצח אם ושני ילדיה ביהוד, ביצעה היחידה פשיטה בכפר קיביה שבשומרון. לוחמי היחידה פוצצו כ־45 בתים, ובמהלכה נהרגו בין 42 ל־69 תושבים. לאחר מכן ישראל ניסתה להתנער באמצעות טענה שזו פעולה של "אזרחים נזעמים". ראש הממשלה דוד בן-גוריון דגל במדיניות של "יד חזקה". הוא נתן ליחידה גיבוי למרות הביקורת, והאמין שהפגנת כוח תסייע לביטחון המדינה הצעירה. הוויכוח הציבורי נמשך שנים, אך יחידה 101 סימנה נקודת מפנה בדרך שבה ישראל התמודדה עם איום הטרור.
השראה להקמת סיירת מטכ"ל
יחידה 101 כללה כחמישים לוחמים ואנשי מנהלה. רבים מהם הגיעו מקיבוצים ומושבים, בעיקר מעמק יזרעאל ומהשרון. הבחירה בלוחמים התבססה לרוב על היכרות אישית ועל אמון הדדי.
האימונים היו קשים ותובעניים. הלוחמים צעדו וניווטו למרחקים ארוכים, והתאמנו בשליטה מלאה בנשק. יחד עם זאת, המשמעת לא הייתה צבאית במובן המקובל. רבים הסתובבו בבגדים אזרחיים, לא שמו דגש על דרגות, והסולם הפיקודי היה רופף.
במקום היררכיה נוקשה עמדו במרכז ערכים אחרים: דבקות במשימה, אחוות לוחמים, העזה וביצוע מושלם של כל פעולה. תרבות היחידה הזו תרמה לגיבוש הכוח והפכה לאחד מסימני ההיכר שלה.
למרות שפעלה חודשים ספורים בלבד, יחידה 101 השאירה חותם עמוק על ההיסטוריה הצבאית-ישראלית. היחידה הייתה מקור השראה להקמת סיירת מטכ"ל, לימים אחת מיחידות העילית של צה"ל. גדוד פתן של חטיבת הצנחנים אימץ את המספר 101, על שם היחידה. מחנה היחידה מוקם סמוך לחורבות הכפרים סטף וח'רבת אל-לוז שבהרי ירושלים, באזור הר איתן. כיום פועל במקום חניון לילה של קק"ל.
יחידה 101. צפו:
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
יחידה 101 סימלה את המעבר מתפיסה הגנתית לתפיסה התקפית. צה"ל הבין כבר אז שאי אפשר רק להמתין לחבלים-מסתננים על הגבול. כדי להגן על האזרחים, צריך ליזום פעולות מעבר לקווי האויב ולייצר הרתעה.
גם היום, כמעט שנתיים מאז פרוץ המלחמה, ישראל מתמודדת עם איום מתמשך מעזה. הרתעה אינה נוצרת מהגנה בלבד. צה"ל חייב לשמור על יוזמה ולפעול באופן התקפי כחלק מהגנת העורף הישראלי. בסיום המלחמה יהיה עליו לחדש את הקו הזה – יוזמה התקפית בעזה, יוזמה שנעלמה בשנים שאחרי הפינוי מגוש קטיף.
