14 בדצמבר 1981, היום לפני 44 שנים. הכנסת אישרה את חוק רמת הגולן וקבעה כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן". החוק סיים 14 שנות ממשל צבאי בגולן, ועורר מחלוקת בישראל. במקביל, מועצת הביטחון קיבלה את החלטה 497 וקבעה שלהחלת החוק אין משמעות מבחינה בינלאומית.
רגע היסטורי-עכשווי.
הרקע לחוק
גבולות מדינת ישראל לא נקבעו בעת הכרזת העצמאות. עם זאת, מועצת המדינה הזמנית קבעה ב-1948 את היקף תחולת השיפוט הישראלי. היא עשתה זאת באמצעות פקודת שטח נטוש ופקודת שטח השיפוט והסמכויות. הפקודות החילו שיפוט ישראלי על שטחי המדינה היהודית לפי החלטת החלוקה, וגם על "כל חלק מארץ ישראל אשר שר הביטחון הגדיר אותו במנשר כמוחזק על ידי צה"ל".
עם סיום מלחמת ששת הימים הכנסת תיקנה את פקודת סדרי השלטון והמשפט. התיקון הוסיף את סעיף 11ב: "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ-ישראל שהממשלה קבעה בצו". הסעיף הזה אפשר לממשלה להחיל את המשפט הישראלי על מזרח ירושלים זמן קצר לאחר מכן. ב-1980 נחקק גם חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, ומשמעותו הוגדרה בעיקר כהצהרתית ביחס להכללת מזרח ירושלים בשטחה הריבוני של ישראל.
אבל הפקודות מ-1948, וגם סעיף 11ב, התייחסו לשטחי ארץ ישראל המנדטורית. לכן, כשנוצרה החלטה עקרונית להחיל את המשפט הישראלי ברמת הגולן, שלא הייתה בגבולות המנדט – אי אפשר היה להשתמש בהם. אל הריק הזה נכנסה הכנסת.
החקיקה
לאישור חוק רמת הגולן בכנסת קדם מאבק ציבורי רחב לשמירת הגולן בריבונות ישראלית. ועד יישובי הגולן הוביל את המאבק תחת הסיסמה "אסור לאבד את הצפון". במהלך המאבק חתמו קרוב למיליון אזרחים על עצומה שדרשה לספח את הגולן לישראל. לא פשוט בעידן שלפני האינטרנט.
בבוקר 14 בדצמבר 1981, כחצי שנה לפני תום נסיגת צה״ל מסיני, ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין החליטה להגיש את החוק לכנסת. הכנסת העבירה את החוק עוד באותו היום בשלוש קריאות. האופוזיציה ביקרה את המהלך הלא רגיל אך החוק עבר בתמיכת 63 חברי כנסת מול 21 מתנגדים.
החוק גרר ביקורת בינלאומית חריפה. ב-17 בדצמבר 1981 מועצת הביטחון קיבלה את החלטה 497 שקבעה שהחלת המשפט, השיפוט והמינהל של ישראל ברמת הגולן בטלה וחסרת תוקף במשפט הבין־לאומי. היא דרשה מישראל לחזור בה מהצעד.
בעקבות החוק נוצר גם משבר ביחסי ארצות הברית–ישראל. הנשיא האמריקני רונלד רייגן השעה את מזכר ההבנה האסטרטגי עם ישראל והקפיא בקשות ישראל בתחום הביטחון. בשנת 2019 ארצות הברית, תחת הנשיא טראמפ, הכירה בריבונות ישראל על רמת הגולן. מלבד ארצות הברית, אף מדינה לא מכירה בריבונות ישראל בגולן עד היום.
המשמעות
בקרב מומחי משפט בישראל קיימת מחלוקת על משמעותו המשפטית של חוק רמת הגולן. יש הסבורים שהחוק סיפח בפועל את רמת הגולן לישראל והחיל עליה ריבונות מלאה. אחרים טוענים שהחוק החיל את המשפט הישראלי בלבד, ולא קבע סיפוח. לטענתם, הדבר נלמד מהיעדר המילה “סיפוח” מלשון החוק ומהחלטת הממשלה שעסקה בו. גם ראש הממשלה מנחם בגין התייחס לכך בדיון בכנסת ואמר לאמנון רובינשטיין: "אתה משתמש במילה ‘סיפוח’. אני לא משתמש בה".
ההצבעה על החלת החוק. צפו:
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
החלת החוק הישראלי ברמת הגולן על ידי בגין לא נבעה מתפיסה אידיאולוגית של "ארץ ישראל השלמה". מי שכתב על כך בצורה חדה היה אליהו בן־אלישר – ממקורביו של בגין, שגריר ישראל הראשון בקהיר ולימים יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. בספרו "לא עוד מלחמה" עשה את מה שבגין עצמו נמנע ממנו. בן־אלישר ניסח את גבולות המולדת כפי שלדבריו ראה אותם מנהיגו. כך כתב:
"מנחם בגין, תלמידו המובהק של ז'בוטינסקי, האמין שארץ ישראל השלמה משתרעת מן הים עד המדבר, וכוללת גם את עבר הירדן המזרחי. זה היה השטח שהוגדר כתחום המנדט הבריטי על Palestine. חצי האי סיני ורמת הגולן לא היו חלק ממנו".
גם בגין עצמו הדגיש את הממד המעשי של המהלך. במלאת עשור להחלת הריבונות הישראלית על הגולן, הזכיר בגין במהלך ראיון ל"מעריב" כי "חוק רמת הגולן התקבל בכנסת ביום אחד, בשלוש קריאות, בתמיכת הליכוד וחברי מפלגת העבודה". בהמשך הוסיף: "יש לקיים חוק זה ואין למסור קילומטרים רבים מרצועה צרה הנותנת לכל הסביבה ביטחון".
החלת החוק הישראלי היה צעד מבורך. ללא ספק. אך כפי שניתן ללמוד צעד זה לא נעשה מתוך מניע אמוני אלא ביטחוני. לכך ניתן להוסיף עניין נוסף.
פוליטיקה
בדצמבר 1981 מעמדו הפוליטי של מנחם בגין הלך ונישחק. בעיתונות עסקו רבות במצבו הבריאותי, ונטען כי הוא נזקק לתרופות רבות כדי להמשיך לתפקד. אל ההצבעה על החוק הובל מנחם בגין על כיסא גלגלים.
במקביל החלו להופיע סימנים ראשונים למאבקי ירושה בליכוד, ובמרכזם בלט אריאל שרון כאחד השמות הבולטים שהציגו את עצמם כיורשים אפשריים. כן, אותו אריאל שרון שהחריב את גוש קטיף לאחר עשרות שנים של עשיה למען ההתיישבות.
בגין עצמו לא היה עיוור למגמה. הוא הרגיש את הכרסום בפופולריות שלו ובדימויו כמנהיג גדול. הוא חש את שרון מתקרב. בנוסף, בגין הוטרד מהעוינות המתמשכת שהפגינו כלפיו גאולה כהן וחבריו לשעבר מאז הסכמתו למסירת סיני למצרים. העיתונאי וההיסטוריון גיל ליטמן סיכם:
"בגין העריך שיוזמה מדינית מפתיעה ויצירתית עשויה לתת מזור מיידי לתלאותיו הפוליטיות ולשקם באחת את תדמיתו החבוטה; הוא ידע שחוק רמת הגולן יזכה לתמיכה גדולה בכנסת ולקונצנזוס נרחב בציבור, יביך את יריביו מהמערך שרבים מהם תומכים בעצמם בסיפוח רמת הגולן, ויציף אל מעל לפני השטח את המחלוקות הפנימיות שמפוררות את המפלגה".
("מקור ראשון", 2 בינואר 2022)
עם ישראל ששב לארצו לאחר 2,000 שנות גלות הוא עם למוד ניסיון: הביטחון לבדו אינו מספיק כי אותו מנצחת הפוליטיקה הקטנה. את הביטחון צריך לחזק באמונה גדולה.
