ב-10 ביוני 1940, ממשלת איטליה הפשיסטית הצטרפה רשמית למלחמת העולם השנייה לצד גרמניה הנאצית והכריזה מלחמה על בריטניה. שלושה חודשים לאחר ההכרזה, ב-9 בספטמבר, תקפו מפציצים איטלקיים את תל אביב.
כשמטוסים איטלקיים הפציצו את תל אביב
בשעות אחר הצהרים של יום שני, ה-9 בספטמבר 1940, הפציצו את תל אביב חמישה מפציצים מדגם סבויה מרקטי SM.79, שהמריאו מבסיס חיל האוויר האיטלקי ברודוס. המטוסים הגיעו מכיוון הים התיכון, והטילו פצצות על אזורים מרכזיים בעיר.
מוקדי הפגיעה כללו את הרחובות פינסקר, קלישר, טרומפלדור, המלך ג'ורג', בוגרשוב, שדרות בן ציון ונווה שאנן. אחת הפצצות פגעה בקבוצת אזרחים שעמדו בתור לרכישת נפט ברחוב המלך ג'ורג' והרגה את כולם. חלק מהפצצות נחתו גם ביפו, סמוך לנמל, שם פוזרו כרוזים בערבית. בסך הכול נהרגו 132 בני אדם, בהם ילדים, נשים וזקנים, וכן חייל אוסטרלי. מאות נוספים נפצעו.
מאמצי החילוץ ופינוי הנפגעים
תוך זמן קצר הגיעו כוחות החירום לזירות ההפצצה, אך היקף הנזק וחוסר ההיערכות יצרו עומס כבד. לא היו מספיק אמבולנסים, וחלק מהפצועים פונו ברכבים פרטיים או נישאו על אלונקות מאולתרות. הנפגעים הקשים הועברו להדסה ולאסותא, בעוד שבית הספר "הכרמל" ברחוב הנביאים הוסב לבית חולים שדה לפצועים קל ובינוני. כל רופאי העיר גויסו כשחלקם העידו כי לא עצמו עין במשך יותר מ-36 שעות.
המפציץ האיטלקי סבויה מרקטי SM.79
מערך כיבוי האש, שהוקם 15 שנה קודם לכן, לא היה ערוך לאירוע בהיקף כזה אך פעל ללא הפסקה לחילוץ לכודים, כיבוי שריפות שפרצו באזורים שונים, והחזרת המים והחשמל. ברחבי העיר נשמעו אזעקות, ותושבים רבים רצו לבית הדואר כדי לשלוח הודעות למשפחותיהם. המשמר האזרחי הופעל מחדש, וההגנה האזרחית העירונית סייעה בהכוונת התושבים. ראש העיר דאז, ישראל רוקח, הקים צוותי חירום בעירייה, ובמקביל החלו עבודות ניקוי ההריסות ושיקום הרחובות.
"את לא שומעת? מפציצים אותנו"
חיה צ'סנר, שהייתה באותם ימים ילדה, העידה למעריב על אותם רגעים. לדבריה, ההפצצה תפסה אותה ואת משפחתה באמצע הקרנה של סרט ילדים בקולנוע אסתר, במרכז תל אביב. "עוד לפני שהסרט התחיל הקרינו סרטון של מיקי מאוס. פתאום כבו את האורות, הפסיקו את הסרט, וכולם התחילו לרוץ", סיפרה. "אבא שלי לקח אותי וירדנו מיד במדרגות. שאלתי אותו מה קורה, והוא ענה: את לא שומעת? מפציצים אותנו".
בהמשך העדות תיארה כיצד אביה הציץ החוצה ואמר שהמטוסים עזבו את האזור. לדבריה, רק לאחר כשעתיים התיר המשמר האזרחי לצאת לרחובות. "ראינו בדרך הביתה הרס כבד, בתים פגועים, קירות וגגות שהתמוטטו. הבית שלנו לא נפגע ישירות, אבל כל הזכוכיות נשברו, טיח נפל מהקירות ובלטות נעקרו". עוד סיפרה כי מאז נאלצו לרדת תדיר למקלט שבחצר, מחשש להפצצות נוספות.
צ'רצ'יל הביע תמיכה בתל אביב: "מעשה זה של אכזריות אווילית רק יחזק"
שבוע לאחר התקיפה, התקבלה בלשכת ראש עיריית תל אביב מברק מראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל. "נא לקבל את אהדתי העמוקה לאבידות שסבלה תל אביב בהרעשה האווירית", כתב צ'רצ'יל, והוסיף כי "מעשה זה של אכזריות אווילית רק יחזק את החלטתנו המאוחדת".
רוקח השיב כבר למחרת: "הבעת אהדתו נגעה עמוק בלב תושבי תל אביב. לבותינו עם הוד מלכותו, עם בריטניה הגדולה, עם עיר האם של האימפריה ועם ראש ממשלתה הלאומית. אנו מוכנים לעמוד לצדה של בריטניה במאמץ העליון להביא את הניצחון לדגל החופש".
"יצאנו להתקפה הזו ביתר רצון והנאה מאשר כרגיל"
בתגובה למתקפה, חיל האוויר הבריטי תקף את האיים הדודקאנסיים, שהיו אז בשליטת איטליה הפשיסטית ושימשו כבסיס שממנו המריאו המטוסים לתקיפה. היעדים המרכזיים בתקיפה הבריטית היו האיים רודוס ולרוס. אחד הטייסים הבריטיים שהתראיין לאחר התקיפה לרויטרס קשר באופן ישיר בין הפעולה לבין ההפצצה על תל אביב: "מכיוון שהבחורים מרודוס ולרוס הם אלה שהתקיפו את תל אביב – יצאנו להתקפה הזו ביתר רצון והנאה מאשר כרגיל".
