הניצחון המזהיר על איראן – מדינה של 90 מיליון תושבים, מעצמה אזורית שהייתה כפסע מהשגת נשק גרעיני, מערך טילים גדול ומתקדם וזרועות טרור חובקות-מזרח-תיכון – הוא לא פחות מנס אסטרטגי. מבצע "עם כלביא", או בשמו החדש – מלחמת 12 הימים, שילב מאמץ מודיעיני ואווירי מרהיב, שיתוף פעולה בין זרועי מדויק ועמידה איתנה של העורף הישראלי – כל אלה יחד הביאו להכרעה ברורה, מהירה ומרשימה.
אנשי חיל האוויר – טייסים מהוללים ומיומנים – ביצעו את מה שעליו התאמנו במשך שנים. אנשי אמ"ן חדרו למעמקי המערכים האיראניים ושתלו בו עיניים ישראליות. לוחמי ההגנה האווירית יירטו איום אחר איום באחוזי הצלחה שמביכים גם משחקי מחשב. אנשי המוסד האמיצים עשו בטהרן כבשלהם, כאילו מדובר בשכונה שזבה גדלו.
ועל הכל ניצח ראש הממשלה נתניהו שבעזרת שר הביטחון, שרי הקבינט והממשלה, הרמטכ"ל וראשי צה"ל, ראש המוסד ושאר בכירי מערכת הביטחון קיבלו וביצעו את ההחלטות הנכונות בזמן הנכון. כמו כן האזרחים, שנדרשו להתרגל באחת למציאות קשה ומורכבת, הפגינו משמעת גדולה וחוסן לאומי שלא יסולא בפז.
עוד באותו הנושא
- פרטי ההיתקלות הבוקר מצפון לליטני: לוחמי סיירת גבעתי נתקלו במחבלים בכפר זוטר א-שרקיה
- דובר צה"ל מעדכן כי קצין נפצע קשה אתמול מפגיעת מטרה אווירית בדרום לבנון
- יועצו הצבאי של חמינאי, מוחסן רזאי, בריאיון ל-CNN: "השיחות נתקעו, טראמפ חייב להפשיר 24 מיליארד דולר של נכסים איראניים כדי להגיע להסכם; פגישה בינו לבין המנהיג העליון לא תתקיים"
- פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) מפריך את הדיווח האיראני: כוחות איראניים לא ביצעו ירי אזהרה ולא תקפו ספינות מלחמה אמריקניות בים עומאן. בארה"ב מבהירים כי מדובר בדיווח שקרי, וכי כוחותיהם ממשיכים לפעול בחופשיות באזור ולשמור על המצור
לוחמי היבשה
אבל יש עוד מרכיב קריטי, שלכאורה לא לקח חלק ישיר במבצע "עם כלביא", אבל בלעדיו כל הסיפור הזה לא היה מתרחש – לוחמי היבשה.
הם לא הטילו פצצות בטהרן, לא פרצו למתקני הגרעין בפורדו ולא שמו על הכוונת את עשרות בכירי משמרות המהפכה, אבל במשך קרוב לשנתיים הם נלחמים יום-יום עם זרועות התמנון של איראן: בעזה מול חמאס, בלבנון מול חזבאללה, וביהודה ושומרון מול חוליות ג'יהאד וטרור שיעי וסוני כאחד.

זה בדיוק מה שעשה את ההבדל
הלוחמים הקרקעיים – חי"רניקים, שריונרים, לוחמי הנדסה, בסדיר ובמילואים – סוחבים על גבם מערכה מתמשכת שאין בה הרבה תהילה, אך למעבר מבית לבית בחאן יונס וג'באליה, לתמרון העצים בעייתא א-שעב ומיס אל-ג'בל, ולפשיטות הליליות בג'נין ובשכם, היה ערך רב וחשיבות מכרעת. וזה בדיוק מה שעשה את ההבדל.
אילולא חשיפת המנהרות בעזה, הפגיעות במשגרי הטילים בלבנון, והמעצרים במחנות הפליטים ביהודה ושומרון – ללא גדיעת זרועות התמנון, איראן לא הייתה מבודדת כפי שהייתה ביום שבו קיבלה ישראל את ההחלטה ללכת על ראש התמנון. ואם לא הייתה מבודדת, ייתכן מאוד שהיינו חווים מלחמה כוללת בכמה זירות בו-זמנית, מתמודדים עם חזיתות מתלקחות והרבה מאוד אבדות כואבות בנפש.
למעלה מ-20 חודשים, לוחמי היבשה בצה"ל – סדירים ומילואימניקים – נושאים את עול המלחמה על גבם. הם פועלים בלילות, מסכנים את חייהם בימים, מתחילים עוד סבב מילואים, נפצעים, ולעיתים מלווים את חבריהם בדרכם האחרונה. וכל זה מה שאפשר לנתץ את ראש התמנון כמעט עד כריתה מוחלטת.
"המהלך הסופי ותקיעת דגל הניצחון יבצעו אנשי היבשה"
ביום שלאחר המלחמה מול איראן חשוב שנזכור שהמלחמה לא נגמרה. יש לנו עוד ארגון טרור להשמיד ועשרות חטופים להשיב הביתה. גם כאן, הדרג המדיני יחליט, הדרג הצבאי יבצע, חיל האוויר יסייע ומערך המודיעין ימצא פריצת דרך – אבל את המהלך הסופי ותקיעת דגל הניצחון יבצעו אנשי היבשה. אלה שעם הרגליים או הזחלים על הקרקע. הם מוכנים, מאז ה-7 באוקטובר, לסיים את המלחמה בניצחון מוחלט.
משה ויסטוך הוא עורך אתר הדעות באתר, לוחם במילואים ומחבר הספר "חברות ברזל" בהוצאת סלע מאיר


בראבו מצדיעים לכם