החגים מגיעים ואיתם תחושת מועקה כבדה, מה שהיה לפני הפיגוע בו נרצח בעלי ברוך הי"ד, כבר לעולם לא יהיה, זה לעולם לא יהיה אותו דבר. במקום תחושת שמחה, הלב מתמלא בחשש – כיצד עוברים את החג בלי ברוך ואיך בכלל אפשר לשמוח? החלל העמוק אכן שם והוא לעולם אינו נסתם, הגעגועים והכאב אינם פוסקים ואינם קלים משנה לשנה. פשוט לומדים לחיות איתם, במיוחד בעזרת אנשים טובים באמצע הדרך.
בעלי השוטר, נצ"מ ברוך מזרחי הי"ד, נרצח בערב פסח 2014. בידי מחבל. אני זוכרת את האירוע כאילו הוא התרחש אתמול. הייתי שם. נסענו בערב החג לקריית ארבע כדי לחגוג את ליל הסדר בבית הוריי. המחבל, אשר שוחרר בעסקת שליט, ריסס את הרכב שלנו. ברוך נהרג במקום, ילדיי נפצעו וגם אני נפצעתי קשה.
נותרתי לבדי – אלמנה עם חמישה ילדים שארבעה מהם חוו את הפיגוע על בשרם. שנה לאחר ששכלתי את ברוך, בשנת 2015 פנתה אלי אישה חרדית בשם תהילה פרידמן והציעה לי להשתתף במיזם ליל סדר למשפחות שכולות אותו היא עורכת בבית מלון מדי שנה. סירבתי.
החגים בכלל וליל הסדר בפרט, במיוחד בשנה הראשונה, היו מהרגעים הקשים. חג מסמל משפחתיות והכיסא הריק של אהוב ליבנו הוא המראה הפיזית לחלל הריק שבליבנו, שקשה לבטא במילים כמה גדול ומכאיב הוא.
בשנת 2016 תהילה שכנעה אותי להצטרף למיזם שלה ומאז אני מודה לה על היוזמה המבורכת והמדהימה הזאת. ישבתי שם, עם עוד משפחות שכולות כמונו, ולא הצלחתי לעצור את הדמעות. לא הצלחתי להתרכז בקריאת ההגדה ובכל זאת, המעמד הכריח אותי לשבת לשולחן הסדר לבושה בבגדי חג עם ילדיי.
נתן לי הרבה כח לחוש מעט אווירת חג ואפילו שמחה
המעמד הזה שבו כל כך הרבה אנשים שותפי גורל השכול מקובצים יחד ומסבים לשולחן הסדר, נתן לי הרבה כוח. גרם לי, בתוך כל הכאב, לחוש מעט אווירת חג ואפילו שמחה. נכון. זו לא אותה שמחה כפי שהייתה בעבר, אבל עדיין זכיתי להארת פנים וברכת חג שמח. הרגשתי שאני לא לבד עם הצער והריק. מבחינתי, כמי שאיבדה את בעלה שהיה עורך את הסדר, זו הייתה ברכה גדולה.
בשנת 1989 תהילה הייתה עדה כנערה לפיגוע בקו 405 בכביש 1 סמוך לטלזסטון. היא הגישה עזרה לפצועים ומאז החליטה לסייע לנפגעי פעולות טרור. היא הקימה את עמותת "נאוה הכיסא הריק" ובשנת 2003, בעקבות הפיגוע הנורא במלון פארק בנתניהו שנה קודם לכן, נולד מיזם הכיסא הריק שפועל עבורנו, המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן.
בשנה שעברה אירוח ליל הסדר הוקדש לאלמנות ויתומי מלחמת 'חרבות ברזל'. סה"כ כ-400 איש שאיבדו את היקרים להם מכל זכו למעט הקלה או לפחות לשותפות גורל כנה. אז בחג הזה, כשכולם ישבו עם בני משפחותיהם סביב שולחן הסדר, כדאי לזכור גם את מי שחרב עליהם עולמם ולנסות להושיט להם יד בימי שגרה ובמיוחד בחגים. כך אולי יזכו משפחות השכול לקיים את הפסוק "התנערי מעבר קומי".
הדס מזרחי היא אלמנתו של נצ"מ ברוך מזרחי הי"ד שנרצח בערב פסח 2014
