י' באב ה'תשס"ה, 15 באוגוסט 2005. תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון יוצאת לדרך ומסתיימת כעבור שמונה ימים. מדינת ישראל ברחה מרצועת עזה ומצפון השומרון. כידוע, תוכנית ההתנתקות עוררה מחלוקת ציבורית ופוליטית רחבה. היא זכתה לתמיכה מצד גורמים שראו בה צעד הכרחי לביטחון ישראל ולעתיד מדיני שונה, אך גם ספגה התנגדות חריפה מצד מבקריה, שראו בה כניעה לטרור או פגיעה באינטרסים הלאומיים. רגע היסטורי־עכשווי.
הרקע לדברים
לא רבים הם נבחרי הציבור שחזרו בהם מתמיכתם בתכנית הגירוש. ובכל זאת היו כמה כאלה. בנימין (פואד) בן-אליעזר ז"ל היה אחד מהראשונים שחזרו בהם באופן ציבורי, אם לא הראשון שבהם. את דבריו אמר ב־8 בנובמבר 2007, קצת יותר משנתיים אחרי ביצוע הפינוי. צריך לציין כי בעקבות אישור תוכנית ההתנתקות, הצטרפה מפלגת העבודה לקואליציה ב־10 בינואר 2005, ובן אליעזר מונה לשר התשתיות הלאומיות.
דבריו של בן-אליעזר נאמרו לאחר שבבוקר אותה השבת נורה מטח של שלוש רקטות לעבר צפון העיר שדרות. הרקטות נפלו בשטחים פתוחים מדרום לאשקלון. אחת מהן נחתה סמוך למתקן אסטרטגי. לא היו נפגעים ולא נגרם נזק.
במשך שלוש השנים הראשונות מאז הגירוש, ולאחר ירי רקטות מתמשך לעבר יישובי הדרום, צה"ל פעל מספר פעמים ברצועת עזה – הן מהאוויר והן מהיבשה – בניסיון לבלום את הטרור.
מבצעי צה"ל עד לנובמבר 2008
- מבצע גשם ראשון התקיים בין ה־23 בספטמבר ל־1 באוקטובר 2005. זה היה המבצע הצבאי הראשון של צה"ל ברצועת עזה לאחר השלמת תוכנית ההתנתקות ב־12 בספטמבר 2005. המבצע יצא לדרך בעקבות ירי כבד של רקטות קסאם לעבר העיר שדרות במהלך סוף השבוע (23–24 בספטמבר). צה"ל השיב בפעולות תקיפה רחבות ברחבי הרצועה.
- מבצע שמיים כחולים נערך בין ה־28 בדצמבר 2005 ל־31 בינואר 2006. מטרתו הייתה ליצור אזור חיץ ורצועת ביטחון בצפון רצועת עזה, באזור שהיה מוכר בעבר כ"תוחמת הצפונית". המבצע בא כתגובה לירי מתמשך של רקטות קסאם לעבר הערים אשקלון ושדרות.
- מבצע מכת ברק התרחש בין ה־3 ל־7 בפברואר 2006. מדובר היה בסדרה של תקיפות אוויריות של חיל האוויר, שכללו ארבע פעולות סיכול ממוקד. התקיפות גובו בהפגזה ארטילרית בצפון רצועת עזה, בתגובה לירי כבד של רקטות קסאם לעבר קיבוץ כרמיה שבדרום הארץ.
- מבצע חץ דרומי נערך בין ה־31 במרץ ל־5 באפריל 2006. במהלך המבצע פעל צה"ל נגד תשתיות טרור של ארגוני הטרור ברצועת עזה, ובראשם חמאס. מטרת הפעולה הייתה לפגוע ביכולות הארגונים ולהפחית את ירי הרקטות לעבר שטח ישראל.
- מבצע גשמי קיץ החל ב־28 ביוני והסתיים ב־26 בנובמבר 2006. זה היה מבצע רחב-היקף, וכלל לראשונה מאז ההתנתקות כניסה קרקעית של צה"ל לשטחי רצועת עזה. המבצע בא כתגובה לחטיפתו של גלעד שליט והריגת שני חיילים ישראלים ב־25 ביוני סמוך למעבר כרם שלום. מטרות נוספות כללו עצירת ירי הקסאמים לעבר ישראל והפעלת לחץ על חמאס. חלק מהפעולות נבעו גם מחטיפתו ורציחתו של אליהו אשרי.
- מבצע ריח אורנים התקיים ב־14 באוגוסט 2007 בח'אן יונס שברצועת עזה. במסגרת המבצע עצר צה"ל כ־50 מחבלי חמאס וחיסל כ־12 נוספים. מדובר היה בפעולה ממוקדת נגד תשתיות הטרור של חמאס בדרום הרצועה.
הריאיון: "עשינו טעות גדולה מאוד"
על רקע הטרור והכישלונות של צה"ל מול הטרור העזתי נאמרו דבריו הנוקבים של בן פואד. תהליך ההתנתקות היה טעות גדולה מאוד – כך אמר באותו בוקר של ה־8 בנובמבר 2007 שר התשתיות דאז בראיון ל-103FM. "אני מודה ומתוודה, אני הייתי עם אלה שעמדו עם כל הכוח מאחורי אריק שרון, והיום אני אומר בראש מורם: טעינו, שגינו, עשינו טעות גדולה מאוד", אמר בן-אליעזר.
לדבריו, התהליך היה יכול להיות מוצלח רק כאשר הוא מתבצע בתנאים מאוד מסוימים: "כאשר הדבר הזה נמסר לידיים אחראיות ומעוגן בהסדרים וערבויות בינלאומיות. פה נוצר תקדים – שטח שאתה מפנה אותו הופך להיות בסיס טרור. נקודה".
בנוגע לתגובה הישראלית לירי הקסאמים מעזה, בן-אליעזר טען שאין ברירה אלא לפעול. הוא סבר שישראל חייבת להשיב על הרקטות. בנוגע לטענות על פגיעה באזרחים פלסטינים, הדגיש כי המצב הקיים מקשה על הימנעות מפגיעות: "מדינת ישראל חייבת להגיב, אלא מה?", אמר. "ישראל ממשיכה לבוא ולומר 'אני מטילה עליי חובות', ששום מדינה אחרת בעולם לא מטילה עליה – 'אני מטילה עליי פה הגבלות מוסריות'".
הוא הוסיף וניתח את הפער התרבותי בין הצדדים. "יש פה התנגשות בין שתי דיסציפלינות: עם אחד שמוכן ללכת ולהתאבד ורואה בזה מצווה וכבוד. עם שני רוצה לחסוך כל טיפת דם".
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
רבים מהביטחוניסטים ומהלשעברים תמכו בפה מלא בתכנית של אריאל שרון. זכור במיוחד הכרוז בשחור-לבן שצעק בחדווה: "ההתנתקות מעזה טובה לביטחון". היו כמה "צדיקים בסדום" שהתבטאו נגד, לפני ואחרי ביצוע הגירוש. אך קולם היה חלש, ולא זכה למקום בתקשורת הישראלית.
בקרב הפוליטיקאים, משמאל ועד הליכוד – כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו – כמעט כולם תמכו בתכנית, בדרך כזו או אחרת. היו גם כאלה שהוסיפו חטא על פשע, וחגגו את "השקט והשלווה" שעמדו, לכאורה, לפרוץ בכל רגע. ממש כפי שעשו בימי אוסלו.
עייפנו מביטחוניסטים ומלשעברים שלא מבינים איפה הם חיים. הימין נוטה להמליך מלכים כמו אריאל שרון – כאלה שבוקר אחד משנים את דעתם מן הקצה אל הקצה.
יש דבר אחד שאני חותם עליו היום, 20 שנה אחרי הגירוש: הבו לנו אנשי אמונה. כאלה שמבינים שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
