ביום י"ב בתמוז תרצ"ח, 11 ביולי 1938, נרצח השומר והחלוץ אלכסנדר זייד בעלייה לגבעת שייח' אבריק שבעמק יזרעאל. זייד היה ממקימי ארגוני "בר גיורא" ו"השומר". מהדמויות המרכזיות בעלייה השנייה, ומראשוני השומרים היהודים בארץ ישראל. הרצח חתם את חייו של האיש שהקדיש הכול להגנה על הקרקע. רגע היסטורי-עכשווי.
ילדותו של השומר
אלכסנדר זייד נולד ב־1886 בעיירה זימה שבסיביר. אביו, יצחק אליהו, היה יוצק מתכת שנידון לגלות על פעילות מהפכנית. אמו רבקה באה ממשפחה סובוטניקית. כשהיה בן שלוש עברה המשפחה לעיר אירקוטסק, ובהמשך לכפר.
בילדותו למד תחילה בחיידר, אחר כך בבית ספר חקלאי. אביו נישא בשלישית, ועם אשתו החדשה – פרידה – חזרו לווילנה. בשנת 1903, כשהיה בן 15, איבד את אביו – ונשאר לפרנס את הבית. הוא ניהל את בית היציקה של המשפחה.
באותה שנה פרצו פרעות קישינב. זייד הצטרף לקבוצת הגנה עצמית בוילנה. שם פגש את מיכאל הלפרין – איש העלייה הראשונה – שהשפיע עליו עמוקות. זמן קצר אחר כך החליט לעלות לארץ ישראל.
תחילת הדרך בארץ
זייד עלה לארץ ישראל לבדו בשנת 1904. זה קרה כשהיה בן 17. הוא ירד מהאונייה ביפו – ונעצר מיד. השלטון העות'מאני עצר אותו כי לא הייתה לו תעודת מסע. רק בעזרת שוחד הצליח להשתחרר.
מהכלא עבר לעבוד ביקב בראשון לציון. שם פגש את ישראל שוחט, מחלוצי העלייה השניה. השניים התחברו מיד. שוחט חלם להקים קבוצת שומרים עבריים. הרעיון הדליק את זייד.
בהמשך דרכיהם נפרדו. שוחט עבר לשפיה. זייד – לפתח תקווה. כעבור זמן קצר קרא לו שוחט להצטרף לקבוצת שומרים חדשה שהקים בשומרון.
בזכרון יעקב קיבל זייד תפקיד שמירה ראשון. פעם אחת נרדם בשמירה – ורוביו נגנב. בפעם אחרת, כשניסו שוב לגנוב ממנו רובה, הכה את הגנב. החברים של הגנב חזרו – והכו את זייד בראשו. הפציעה הזאת תלווה אותו כל חייו.
הקמת "בר גיורא" ו"השומר"
הצייר והפסל בוריס שץ הזמין את זייד ויחזקאל חנקין ללמוד סיתות אבן בירושלים. השניים שוחחו רבות על יצירת כוח מגן עברי להגנת היישוב היהודי בארץ. בשנת 1907 התקיימה פגישה חשאית בהשתתפות זייד ושבעה נוספים, בהם חנקין, שוחט ויצחק בן-צבי. כך תיאר בן-צבי את הפגישה:
"…בא זייד מארץ סיביר. גם מראהו יעיד על מקורו, שערות ראשו בהירות, ותנועותיו אטיות, אבל כל מראה החלוץ הצעיר הזה אומר: כאן אני עומד ומפה לא אזוז!".
(יצחק בן-צבי, מחצית היובל ליסוד "השומר", דבר, 1932).
זייד היה מהראשונים שקראו להקים כוח לוחם יהודי בארץ ישראל. הוא השתתף בהקמת "בר גיורא", ועלה לגליל התחתון להקים את הקולקטיב בסג'רה. ב־1909 היה בין מייסדי "השומר", שנועד לאבטח את המושבות העבריות.
חברי "השומר" גרו באילניה ושילבו שמירה עם חקלאות. זייד בלט כמי שמגיע לכל מוקד חיכוך. הוא שמר ביבנאל ובמסחה, אבטח חריש באדמות שנויות במחלוקת, וסייע לתושבי חדרה להתמודד עם קדחת ועם תקיפות חוזרות מצד בדואים וצ'רקסים. זייד תיאר את שאירע בעת ששמר על החריש בחדרה:
”הצ'רקסים ושכניהם התנפלו על החורשים והרוכבים הסתערו על האויב. ראיתי את סוסתו של שטורמן סובבת תחתיו – היא הוכתה בראשה באלה – ובו ברגע חשתי כי ראשי נופל על חזי ואי אפשר לי להרימו. הייתה זו התעלפות רגעית תוצאת מהלומה חזקה ובכל זאת נשארתי יושב על האוכף ורדפתי אחר אחד הצ'רקסים, וכך נהדף האויב אחור ואנחנו שבנו בניצחון”.
בהמשך נישא לציפורה שעלתה מווילנה. הוא התנגד להקמת תל עדשים ליד עפולה, ודרש ליישב את השומרים בגבול. עבר לכפר גלעדי – אך עזב כשסירב לקבל את שיטת גידול הילדים בקיבוץ.
שומר עד הסוף
ב־1926 עבר זייד לשייח' אבריק, שבעמק יזרעאל. הקרן הקיימת העסיקה אותו כשומר עצמאי. הוא בנה חווה במו ידיו – והגן עליה מפני שודדים ופורעים ערבים. זייד אהב לחפור באדמה. ב־1936 גילה פרצה במערה סמוכה, והזעיק את יצחק בן-צבי ובנימין מזר. החפירות שהחלו בעקבות זאת חשפו את מערות הקבורה של בית שערים.
במהלך השנים ספג תקיפות רבות בידי ערבים – ושרד. עד י"ב בתמוז ה'תרצ"ח. בלילה ההוא יצא זייד לאספת חברים בקבוצת אלונים שבצפון עמק יזרעאל. כנופיה ארבה לו בדרך. קאסם אל-טבאש, בדואי משבט ערב אל-חילף, ירה בו למוות.
ב־1942 גילו אנשי פלמ"ח את הרוצח. יצחק חנקין עמד בראש הכוח. הם תפסו את קאסם, שפטו אותו בבית דין שדה – והוציאו אותו להורג.
אלכסנדר זייד נקבר בגבעות זייד, בבית הקברות של אגודת השומרים. הוא הניח אחריו את אשתו ציפורה, שלושה בנים – גיורא, יפתח ויוחנן, ובת – כוכבת.
ומה אנחנו אנחנו יכולים ללמוד?
- רוח חלוצית ומאבק על אדמה – גם אלכסנדר זייד וגם נוער הגבעות רואים באחיזה באדמות כלי למימוש חזון לאומי. בשני המקרים קיימת תפיסה של שמירה אקטיבית על אדמות הנתפסות כריבוניות לעם היהודי.
- חיים באזורים קשים – כמו השומרים בגליל, גם נוער הגבעות פועל לרוב בשטחי חיכוך שבהם קיים מתח ביטחוני. בשני המקרים יש מרכיב של הסתכנות פיזית ושל חיים בתנאים לא פשוטים בכלל.
- יחסים מורכבים עם השלטון – גם זייד בראשית דרכו וגם חלק מנוער הגבעות פועלים מתוך תחושת שליחות שאינה תלויה באישור הממסד. שניהם נחשבים "לא נוחים" בעיני השלטון ובעיני חלקים גדולים בציבור.
ברבות השנים, אלכסנדר זייד, שכאמור לא תמיד היה מקובל על היישוב היהודי – הוכר כדמות מפתח בכל הקשור לשמירה על חבלי מולדת, בעיקר אלה שבספר. כיום נהוג לזלזל בעבודה החשובה של נוער הגבעות. אני מבין, לא פעם הם נראים לא משלנו, קצת מרושלים, מתעמתים עם כוחות הביטחון. אבל בשורה התחתונה, מדובר בנוער אידאולוגי איכותי שזקוק למעט כיוון של המנהיגים שלנו.
רוצים נתון? לפי פרסום של אלישע ירד מלפני מספר שבועות, 381 אלף דונם, יותר מכל שטח רצועת עזה – מרכיבים היום את הרצף ההתיישבותי היהודי שנוצר לאורך ספר המדבר, בבנימין ובבקעת הירדן. הגבעות והחוות, שנבנו בעמל של שנים, הצליחו במקום שבו אחרים נכשלו: לא רק לבלום השתלטות ערבית, אלא גם להחזיר בפועל שטחים שכבר נלקחו.
בעוד 100 שנה, נוער הגבעות יקבל מקום של כבוד בהיסטוריה הישראלית.
