ב־3 ביולי 2013 ביצע צבא מצרים הפיכה צבאית והדיח את הנשיא מוחמד מורסי מתפקידו. שר ההגנה עבד אל־פתאח א־סיסי הודיע על סיום שלטון האחים המוסלמים ומינה את עדלי מנסור לנשיא זמני. ההפיכה במדינה השכנה התרחשה בעקבות גל מחאה המוני נגד מורסי, שכלל הפגנות ענק שתוארו כגדולות בתולדות מצרים. רגע היסטורי-מגזיני.
רקע להפיכה
שנתיים לאחר הדחת הנשיא חוסני מובארכ במהפכת 2011, מצרים שוב סערה. מוחמד מורסי, נציג תנועת האחים המוסלמים, נבחר לנשיא בבחירות הדמוקרטיות הראשונות בתולדות המדינה. אך התקוות להתחדשות דעכו במהירות. כבר בנובמבר 2012, מורסי פיטר את התובע הכללי והעניק לעצמו סמכויות חריגות. התסיסה הציבורית התעצמה עם הכרזתו על משאל עם לחוקה חדשה – מהלך שנתפס ככפייתי ומנוגד לרוח הדמוקרטית.
הציבור זעם: מאות אלפים יצאו לרחובות במחאה על ריכוז הסמכויות, הפגיעה במערכת המשפט וההרעה הכלכלית. מורסי ניסה להרגיע, ביטל חלק מהצעדים – אך סירב לסגת ממשאל העם. ההתנגדות אליו רק הלכה והחריפה.
הדרך להפיכה
ב־29 ביוני 2013 הודיעה תנועת "תמרוד", שהובילה את הקמפיין הציבורי נגד מורסי, כי גייסה יותר מ־22 מיליון חתימות הקוראות להדחתו. באותו ערב החלו המפגינים למלא את כיכר תחריר. למחרת פרצו הפגנות המוניות ברחבי מצרים, בהן נהרגו חמישה אזרחים ונפצעו מאות. בנאום טלוויזיוני תקיף הצהיר מורסי: "לא תהיה מהפכה שנייה במצרים".
ב־1 ביולי פרסם הצבא אולטימטום: 48 שעות לפוליטיקאים להגיע להסכמה – אחרת, הצבא יתערב. מורסי דחה את הדרישה. ב־3 ביולי, בתום פרק הזמן, הצבא הודיע למורסי כי אינו עוד נשיא מצרים. א-סיסי הכריז על השעיית החוקה, מינויו של עדלי מנסור לנשיא זמני, והקמת ממשלת טכנוקרטים שתוביל לשינויים חוקתיים ולבחירות חדשות. מורסי נעצר והועבר למתקן כליאה צבאי.
מהומות, מעצרים וטבח אחד
למחרת, מנסור הושבע לנשיא זמני. הצבא פתח בגל מעצרים נגד בכירי תנועת האחים המוסלמים, בהם המנהיג הרוחני מוחמד בדיע וסגנו ח'ירת א־שאטר. ההפגנות נמשכו בעוצמה. בין ה־5 ל־8 ביולי נהרגו עשרות בעימותים, ויותר מ־2,000 איש נפצעו. ב־8 ביולי נהרגו 53 מתומכי מורסי כאשר כוחות הביטחון ירו לעבר מפגינים סמוך למתקן שבו הוחזק הנשיא המודח.
מנסור הכריז על תוכנית חירום והעביר את המושכות לראש ממשלת מעבר – חאזם אל־בבלאווי. הבחירות נקבעו לתחילת 2014. בינתיים, הזירה הביטחונית התערערה: לוחמי חמאס חדרו דרך סיני וביצעו פיגועים נגד כוחות צבא מצריים. עשרות מהם נהרגו או נעצרו.
ב־26 ביולי נערכו הפגנות ענק של תומכי מורסי. הצבא הגיב בירי חי והרג מאות. ב־14 באוגוסט התרחש אירוע השיא: טבח ראבעה אל־עדוויה. מאות נהרגו בפעולה אכזרית של הצבא לפיזור מחנה אוהלים סמוך למסגד במרכז קהיר. סגן הנשיא מוחמד אל־בראדעי התפטר. מורסי נותר במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בגין רצח והסתה לרצח מפגינים.
עלייתו של א-סיסי
בתחילת 2014 החל שלב חדש. החוקה אושרה במשאל עם. מאות פעילי האחים המוסלמים נידונו לעונש מוות. שר ההגנה א-סיסי התפטר מתפקידו והכריז על מועמדותו לתפקיד הנשיא. ב־8 ביוני 2014, בדיוק שנה לאחר ההפיכה, הושבע לנשיא מצרים.
שבעה עשורים של אי יציבות
שבעה עשורים של אי יציבות
מאז הפלת המלך פארוק בשנת 1952, מצרים מתקשה לייצב את שלטונה. הנה סקירה קצרה של ההפיכות הדרמטיות שהטביעו את חותמן:
- 1952 – הפיכת הקצינים החופשיים: גמאל עבד אל־נאצר ומוחמד נגיב הדיחו את המלך פארוק וסיימו את עידן המלוכה. הוקמה רפובליקה.
- 1967 – ניסיון הפיכה בעקבות מלחמת ששת הימים: עבד אל־חכים עאמר נחשד בתכנון הפיכה, דוכא, ונמצא מת בנסיבות חשודות.
- 1970–1971 – עליית סאדאת: לאחר מותו של נאצר, סאדאת הדיח נאצריסטים ממוקדי כוח וביסס את שלטונו במה שכונה "מהפכת התיקון".
- 1981 – רצח סאדאת: הנשיא נרצח על ידי קיצונים אסלאמיים. מובארכ עלה לשלטון והחזיק בו שלושה עשורים.
- 2011 – מהפכת 25 בינואר: חלק מהאביב הערבי. הפגנות ענק הפילו את מובארכ. הצבא תפס את השלטון.
- 2013 – הדחת מורסי: הפיכה צבאית נוספת, שהביאה את א-סיסי לשלטון לאחר שנה של שלטון האחים המוסלמים.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
מצרים אינה מדינה יציבה, למרות 12 שנים ללא הפיכה. המדינה מצויה במשבר כלכלי חריף. הירידה החדה בתיירות, האמברגו החות'י בים האדום שצמצם את ההכנסות מתעלת סואץ, והוצאות העתק על תשתיות וצבא – הובילו למצוקה תקציבית חמורה. כדי לשרוד, מכרה מצרים איים בים האדום לסעודיה ורצועות חוף ליד אלכסנדריה לאיחוד האמירויות. החוב החיצוני חצה את 160 מיליארד הדולר (מנגד, אי אפשר להתעלם מכך שבין ישראל ובין מצרים ישנם גם קשרים כלכליים ואינטרסים שונים).
במקביל, ממשלת מצרים פועלת באופן עקבי בניגוד לסעיפי "הסכם השלום" עם ישראל – אם בפריסת כוחות בעומק סיני ואם בעצימת עין כלפי הברחות נשק. התעלמות ישראלית מהפרות אלו אינה רק שגויה אלא שהיא עלולה להתגלות כסכנה אסטרטגית.
אתמול פרסמנו כי תצפיות במרחב חטיבת פארן זיהו רחפן שחדר משטח מצרים לישראל והכיל 10 כלי נשק. במרדף נוסף נעצר רכב שהכיל 14 רובים. המציאות בגבול שקטה – אך מתחת לפני השטח רוחשת פעילות עוינת.
גם בגזרה התודעתית, מצרים מהווה בעיה. מניתוח של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) שפורסם בתחילת אפריל 2025 עולה כי התקשורת המצרית, הפועלת תחת פיקוח ממשלתי הדוק, מקדישה לישראל סיקור בלתי פרופורציונלי, המאופיין בעוינות בוטה ולעיתים אף באנטישמיות גלויה. לא פחות מ־29% מהכתבות המזכירות יהודים כוללות תכנים בעלי אופי אנטישמי.
מה בעתיד?
לנוכח המשבר הכלכלי, הזעם הציבורי, האיבה לישראל, והיסטוריה של הפיכות כמעט בכל עשור – קשה להתעלם מהשאלה: מתי תתרחש ההפיכה הבאה? ומה יקרה אם השלטון הבא לא יזכיר את הקודם אלא יהיה קיצוני ממנו? מצרים אולי נראית יציבה אבל השאלה האמיתית היא לא אם, אלא מתי.
