בלילה אחד, מוצאי יום הכיפורים ה'תש"ז, בין י' לי"א בתשרי, 5–6 באוקטובר 1946, הוקמו 11 יישובים חדשים בצפון הנגב. המבצע, ביוזמת הסוכנות היהודית, נועד להבטיח שהנגב ייכלל בגבולות המדינה שבדרך. זה היה מבצע ההתיישבות הגדול ביותר של תקופת היישוב. היישובים החדשים זכו לכינוי "קח משכנתא נג"ב" – ראשי התיבות של שמותיהם: קדמה, חצרים, משמר הנגב, שובל, כפר דרום, נירים, תקומה, אורים, נבטים, גלאון ובארי. "11 הנקודות".
רגע היסטורי-עכשווי.
הרקע המדיני לפעולה
בשנת 1946 ריכוז היישוב היהודי היה במרכז הארץ ובצפונה. בנגב כמעט שלא היו יהודים. רק מאות בודדות בכמה קיבוצים ושלושה מצפים. לעומת זאת, כ-50 אלף בדואים חיו באזור.
אחרי פרסום "הספר הלבן" ב-1939, החלו מוסדות היישוב לרכוש קרקעות בנגב, לעיתים תוך עקיפת החוק. המטרה: להתכונן להתיישבות עתידית.
ביולי 1946 פורסמה תוכנית "מוריסון-גריידי". לפי התוכנית, מדינה יהודית תקום על 17% בלבד מארץ ישראל המערבית. מדינה ערבית על 40%, ו-43% נוספים – כולל ירושלים – יישארו בידי בריטניה. הנגב הצפוני יועד למדינה הערבית, והנגב הדרומי לשלטון בריטי.
עוד לפני פרסום התוכנית החליטו ראשי היישוב ליצור "עובדות בשטח". הם רצו לכפות מציאות חדשה שתשנה את מפת החלוקה. העיתוי נבחר אחרי "השבת השחורה", שבה נעצרו מנהיגי היישוב, ולאחר "העוצר הגדול" בתל אביב בקיץ 1946.
"אשכול השיג בנקל את הסכמת חבריו"
לוי אשכול, אז ממלא מקום ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות, הוביל את המהלך. שמחה בלאס כתב על כך בספרו "מי מריבה ומעש":
"בזמן העוצר הגדול בתל אביב ישבה הנהלת הסוכנות בגולה. בארץ כיהנה הנהלה זמנית: זלמן שזר, הרב מאיר בר-אילן ולוי אשכול. אשכול השיג בנקל את הסכמת חבריו על מפעל הבזק שיש להקים בנגב".
גם ד"ר יוסף ויץ, מראשי הקרן הקיימת, הדגיש ביומנו את הצורך במעשה:
"אותה שעה, נולד אצלנו הרעיון על חיזוק עמדתנו באותם אזורים שמתנכלים לנתקם מאתנו. הקמת עמדות – זו הייתה התגובה ובעמדות בזק הכתוב מדבר, שיהפכו במרוצת זמן קרוב ביותר לנקודות יישוב מבוססות".
המבצע נועד לא רק לבסס נוכחות יהודית, אלא גם לשכנע את דעת הקהל בארץ ובחו"ל בחשיבות הנגב. הרעיון היה פשוט: הבריטים יתקשו לפנות 11 נקודות בבת אחת, והקרבה ביניהן תאפשר סיוע הדדי בביטחון ובלוגיסטיקה.
ההכנות למבצע
כדי להבטיח בסיס חוקי, דאגו הגופים המיישבים שכל הקרקעות יירכשו מראש. חלק מהאדמות נקנו ביוזמה פרטית, כמו של משה סמילנסקי, וחלק על ידי גופים מוסדיים – חברת הכשרת היישוב והקרן הקיימת.
לעלייה לקרקע קדמה תוכנית הנדסית גדולה: הנחת שני קווי מים מהקידוחים בניר-עם ליישובים החדשים. שמחה בלאס, מהנדס המים של "מקורות", רכש בלונדון 200 ק"מ של צינורות ששימשו במלחמת העולם השנייה. התוכנית נשמרה בסוד, והביצוע בפועל נדחה ל-1947.
את האיוש חילקו בין כל זרמי ההתיישבות. לכל גוף נמסרה הוראה להכין 25 חברים וחמש חברות. רובם היו פלוגות עבודה במושבות במרכז, חלקם גרעיני נוער של הפלמ"ח. המיקום המדויק נשמר בסוד עד ליל העלייה.
העיתוי, מוצאי יום הכיפורים, לא נבחר במקרה. הבריטים לא ציפו שיהודים יפתחו במבצע כה נרחב מיד אחרי צום, ובנוסף היה זה ערב יום ראשון, יום המנוחה של החיילים הבריטים.
מטה "ההגנה" קיבל את הפיקוד, והמפקד היה יוסף אבידר. סולל בונה ריכזה את חומרי הבנייה והציוד, מתנדבים הגיעו מיישובים ותיקים, וכלי רכב רבים גויסו. נוטרים חמושים אבטחו את ההכנות.
העלייה לקרקע
כמה שעות אחרי סיום צום יום הכיפורים החלו ההכנות. ציוד הועמס על מאות משאיות, ובחצות יצאו שיירות משש נקודות בסיס לעבר 11 היישובים החדשים. כאלף מתיישבים וכ-200 כלי רכב השתתפו במבצע.
התנועה עברה בשקט וכמעט ללא הפרעות. במקרה של חצרים, כדי לא לעורר חשד, המשאיות הגיעו מבארות יצחק, ואילו המתיישבים צעדו ברגל מבית אשל. הם העדיפו את הדרך הקשה, כדי לא להיחשף לעיני תושבי באר שבע הערבית.
בשטח נמשכה העבודה יומיים רצופים. גדרות תיל נמתחו, מגדלי עץ הוקמו, חביות מים הונפו למעלה, צריפים ואוהלים נפרקו מהמשאיות. זו הייתה שיטה צנועה יותר ל"חומה ומגדל" – אך לא פחות נועזת.
היישובים שעלו באותו לילה
- אורים – יוצאי בולגריה מתנועות גורדוניה והמכבי הצעיר. עלו על אדמות גרין, סמוך לגבולות.
- בארי – גרעיני הנוער העובד, הצופים והחלוץ. עלו על אדמות נח'ביר מדרום לבארות יצחק.
- גלאון – יוצאי פולין מהשומר הצעיר וגרעין "ציון" מצפון אמריקה. עלו סמוך לגת.
- חצרים – גרעין הצופים ג'. יצאו מבית אשל והקימו יישוב מערבה משם.
- כפר דרום – גרעין הפועל המזרחי. עלה ליד תחנת הרכבת של דיר אל-בלח. פונה ב-2005.
- משמר הנגב – גרעין בורוכובי ופליטי שואה מצרפת, בלגיה ופולין. הוקם מדרום לרוחמה.
- נבטים – גרעין החלוץ מעיראק. עלה מזרחית לבית אשל.
- נירים – גרעין השומר הצעיר ונוער עולה מאירופה. הוקם סמוך לדנגור.
- קדמה – שתי קבוצות הכשרה של הנוער העובד. עלו על אדמות תל תורמוס ליד כפר מנחם.
- שובל – גרעיני השומר הצעיר מהארץ, מדרום אפריקה וממעפילי "פאטריה". הוקם מדרום לרוחמה.
- תקומה – גרעין דתי של פלמ"ח ועולים מטורקיה, רומניה, הונגריה ותוניס. עלה ליד סומרה.
התגובות למבצע
כבר למחרת עליית 11 הנקודות הגיעו הבריטים לשטח. הם מצאו את עבודות הבנייה בעיצומן, אך לא ניסו לפנות את החלוצים. במקום זאת הסתפקו בשאלות על בעלות הקרקע ומקורות המים. גם בהמשך נמנעו הבריטים מצעד כוחני. שלוש סיבות עמדו מאחורי ההבלגה:
- החוק העות’מאני שאסר להרוס מבנה מקורה עדיין היה בתוקף.
- ההנחה שמדובר ב"תחנות ניסויים חקלאיים", כמו שלושת המצפים.
- החשש מתגובה בינלאומית קשה, במיוחד מהאמריקנים.
הבדואים תושבי האזור נחלקו בדעתם. חלקם קיבלו את היהודים ואף מכרו מים לנקודות החדשות. אחרים התנגדו בתוקף. בעיתונות הערבית נמתחה ביקורת חריפה על "כיבוש הנגב בידי היהודים".
נתן אלתרמן ביקר בכפר דרום, וב-10 בינואר 1947 פרסם בטורו "הטור השביעי" בעיתון "דבר" את השיר "צריף בנגב":
"בְּבוֹאֵנוּ רָאִינוּ בַּצְּרִיף נַעֲרָה, הִיא בְּסֵפֶר קָרְאָה. לָהּ צַמָּה וְסִנָּר. וְרַק עבי שֶׁל קֶרֶשׁ בֵּין צְחוֹר סִנָּרָהּ וּבֵין לֵיל הַגּוֹפְרִית וְחוּקַת הַמִּדְבָּר.
גַּם לְלוֹנְדוֹן הָיָה בַּמִּזְרָח הַתּיכוֹן קַל יוֹתֵר, לְלֹא הִיא וְסִפְרָה שֶׁצָּנַח. עֵת רָאשֵׁי מֶמְשָׁלוֹת עוֹצְמִים עַיִן לִישׁן, אוֹר חַדְרָהּ מְשַׁנֶּה אֶת מַפַּת הַמִּזְרָח".
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
מבצע 11 הנקודות לא הסתיים בלילה אחד. בינואר 1947 כבר הונח קו המים מניר-עם לנקודות החדשות, ובאוקטובר הגיעו המים גם לדרומיות שבהן. בפברואר הוקמו שלושה יישובים נוספים – מבטחים, צאלים ועלומים. זמן קצר אחר כך הודיע שר החוץ הבריטי ארנסט בווין על העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם.
כשהגיעה אונסקו"פ ביולי 1947 לסיור בנגב, היא ראתה יישובים מחזיקים מעמד ומים זורמים בצינורות. המסקנה שלה הייתה ברורה: הנגב הוא חלק מהמדינה היהודית העתידית. מפת החלוקה של נובמבר 1947 כבר שיקפה זאת – רוב שטח הנגב הוקצה למדינת ישראל שבדרך.
79 שנים אחר כך, במוצאי יום כיפור (ממש הלילה, בין חמישי לשישי) עלו 11 משפחות מגרעין "חלוצי עזה" ועשרות בני נוער לנקודה סמוכה לגדר המערכת. הם הקימו עיר סוכות ואוהלים, בדרישה לשוב ליישוב ניסנית שפונה ב-2005. המשפחות קראו לממשלה לעצור את תוכנית טראמפ ולאפשר באופן מיידי התיישבות יהודית בחבל עזה.
האם זה מה שאנחנו צריכים? עוד התיישבות – כן. אבל בזמן מלחמה? באזור רצועת עזה בלבד התשובה נוטה להיות שלילית עד לסיום הפעילות הצבאית-מלחמתית.
אבל, בכל זאת, הנקודה ברורה. כמו אז כך היום: במלחמה מול האסלאם הניצחון נקבע בשטח, דרך החזרת שטחי מולדת היסטוריים לשליטה ישראלית-יהודית.
זה מה שצריך לעשות גם עכשיו!
נערי הגבעות שהשמאלנים מתנגדים להם,הם גור ההמשך של אותם החלוצים!
מצדיעה לכם נוער יקר!!!