ביום שבו גיבורי התרבות שלנו יחזרו להיות אנשים רגילים לא תהיה חזרה חגיגית מתוזמרת. לא יהיו מצעדים, לא נאומים מתוקשרים, ולא פס קול הרואי שילווה את הרגע. הם יחזרו לאט, כמעט בחשאי, מבולבלים ופצועים בגוף ובנפש, אל מדינה שיודעת לשיר על גבורתם אך מתקשה שוב ושוב לתכנן את היום שאחריו ואת התשלום בריבית שכרגע באולפנים איש לא בוחר להציג.
ביום שבו יחזרו החטופים יתבהר משהו קר וחשוף. זהו רגע טרגי-אסטרטגי. הארגון ששבה אותם ירגיש מנצח, יחגוג ניצחון תודעתי שלא נמדד בטילים אלא בהשלכה על הנרטיב. מבחינה צבאית אסטרטגית זו עסקה רעה. היא מחזירה לחמאס רוח חיים, לגיטימציה, תחושת הישג. אבל מבחינת הלב אין דרך אחרת. מול קול האם, מול ההבעה של אח ומשפחה, לא תעמוד מדיניות קרה. הלב קובע גבולות פעולה ותפקידו להכריע ברגעי השבר.
אנחנו עם שמגיב קודם מהלב
מדינת ישראל מעולם לא ניהלה באמת את מלחמותיה הגדולות מתוך קור רוח אסטרטגי בלבד. גם כשניסתה, הלב היה זה שחתך את המסלול. לב שנשבר כשבניו נופלים, שמתרסק כשבניו מוחזקים בידיהם של רוצחים סאדיסטיים. אין קבינט, אין מפקדה, אין מאגר נתונים שיכולים להתחרות בעוצמתו של כאב אנושי כזה. אין תיאוריה צבאית שמצליחה להסביר לאם מדוע המדינה לא החזירה את בנה.
האם העסקה טובה? בוודאי שלא. האם חמאס מייצר ניצחון תודעתי? כנראה שכן. האם הייתה בידי החברה שלנו בחירה אמיתית? כמעט שלא. אנחנו עם שמגיב קודם מהלב ורק אחר כך מהראש. זו חולשה הרסנית, אבל היא גם מקור התקומה שלנו. היא זו שמורידה אותנו כלפי מטה וגם זו שמרימה אותנו חזרה. במשך דורות הלב הזה הציל אותנו וגם גרם לנו וכנראה גם יגרום לנו לשלם מחירים שאנחנו מתקשים לשאת.
לשלב בין הלב לבין השכל
כמו נרקומן שחוזר אל הסם שלו למרות שהוא מבין את ההשלכות, אנחנו חיים בעוצמת החיים, והאויב מבין היטב את השיטה ולמרות כל זאת, אסור לטעות. הדיסק לא עתיד להשתנות אם נמשיך לחזור על אותם תהליכים. שוב נשלם את המחיר, שוב נעטוף את הכאב בנרטיב הרואי, שוב נצדיק את החוסר במעש בשם האנושיות. עד שלא נכיר בכך שהלב הוא מקור כוח אך אינו תחליף לאסטרטגיה, עד שלא נשלים ביניהם ולא נבנה מסגרת שמגנה ומרפאת בו זמנית, נצא מהמעגל רק כדי לחזור אליו.
הלב היהודי הוא נס של עומק, אך גם ניסים זקוקים לכלי עבודה, לתוכנית ולתשובות. הלב לא יכול להיות רק תגובה למציאות אלא חלק מהתוכנית שמעצבת אותה מלכתחילה. מי שלא ידע לשלב בין הלב והשכל ימצא את עצמו שוב ושוב משלם את המחיר הקשה מנשוא.
