מאורעות שמחת תורה תשפ"ד, ה-7 באוקטובר 2023, ללא ספק שינו את פני המציאות שלנו. רבים מאיתנו מצאו את עצמם ללא מילים לנוכח הזעזוע. כאב, פחד ובלבול הם רק חלק מבליל התחושות שמלווים אותנו מאז ועד היום. אנו חיים בעידן שבו מילים פשוטות אינן מצליחות לתאר את גודל השעה.
יש להבחין בין ההקשרים
כמי שעוסקת מזה שנים בהנצחת השואה וזכר קורבנותיה, מצאתי את עבודתי בימים שאחרי ה-7 באוקטובר לכאורה "תפלה", שהרי צרות חדשות משכיחות את הישנות. מי ירצה לעסוק כיום במה שאירע באירופה של 1939? למי יהיה כוח לשאת את כאבם של אחרים כשאנחנו נושאים כאב טרי משלנו? ברגעים של ייאוש אפילו התגנבה לראשי השאלה – מה הטעם?
בימים שאחרי המאורעות, כלל הארגונים העוסקים בהנצחת השואה ובמאבק באנטישמיות נדרשו להתמודד עם ההשוואות שהחלו לצוץ בין מה שהתרחש בשואה לאירועים בעוטף עזה. אין ספק שהמראות הקשים בדרום העלו בתודעה הקולקטיבית שלנו את זיכרונות ההיסטוריה האפלה של תקופת השואה – משפחות נקרעות, אנשים מתחבאים במקומות מסתור שהדעת אינה משגת, בורחים על חייהם מפני קלגסים הרודפים אחריהם בנשק שלוף.
עם זאת, יש להבחין בין ההקשרים. השואה הייתה אירוע ייחודי, יוצא דופן בהיסטוריה האנושית, שבו מוסדות מדינה תחת שלטון טוטליטרי פעלו להשמדה שיטתית של העם היהודי, מתוך אידיאולוגיה גזענית מובנית. כפי שמדגיש ההיסטוריון יהודה באואר בספרו, Holocaust the Rethinking (1997), את היבטיה הייחודיים של השואה כולל האידיאולוגיה, המכניזציה והיקף הפשע, תוך ההבחנה בין השואה לבין אירועי רצח עם אחרים בהיסטוריה. השואה אינה רק "עוד אירוע של רצח עם" אלא תופעה ייחודית בממדיה ובכוונתה האידיאולוגית המוצהרת להשמיד כל יהודי באשר הוא.
להימנע מהשוואות ישירות לשואה
לכן, בבואנו להשוות את אירועי שמחת תורה לשואה, עלינו להעלות כמה נקודות למחשבה. נכון, אירועי ה-7 באוקטובר מזעזעים, בלתי נתפסים ומעוררים זיכרונות טראומטיים. האכזריות שבהם עוררה השוואות רבות לרצח השיטתי שביצעו הנאצים. אך ברור לחלוטין כי יש להימנע מהשוואות ישירות לשואה, מאחר והן מתרחשות בתוך הקשר שונה בתכלית.
כיום יש לנו מדינה עם מערכות תומכות כמו צבא מאורגן, מסור ומקצועי, שפועל להגנה על אזרחי המדינה. כמובן שלא ניתן להתעלם מהיערכות צה"ל ותגובתו הראשונית לאירועים, אך אין עוררין על כך שברגע שהצבא התגייס לפעולה, הוא פעל במלוא העוצמה והנחישות. לצד זה חשוב לציין את התגייסות האזרחים, מוסדות קהילתיים וארגונים חברתיים שפעלו ללא לאות, לצד מוסדות המדינה שעם כל הבעיות והביקורת עדיין מעניקים מענה בנושאים שונים.
ליהודי אירופה לא היה את כל זה. הם היו חסרי הגנה ונטולי אמצעים להילחם ברודפיהם. אנו חווים היום את היכולת לעמוד על נפשנו, ואילו בשנות ה-30 וה-40 משאבים דומים היו עומדים לרשות אחינו היהודים, יתכן וההיסטוריה הייתה נראית אחרת לחלוטין.
היקף שיטתי של פשע שאינו בר השוואה
נקודה שנייה היא ממדי האסון. השואה התרחשה משנת 1939 ועד 1945 וגבתה את חייהם של שישה מיליון יהודים, כלומר ממוצע של כ-3000 נרצחים ביום. למרות זוועות ה-7 באוקטובר, בשואה מדובר בהיקף שיטתי של פשע שאינו בר השוואה.
השואה הייתה אירוע ייחודי ומטלטל בהיסטוריה
הנקודה השלישית היא ייחודיותה של השואה בהיסטוריה האנושית. השואה הייתה אירוע ייחודי ומטלטל בהיסטוריה, לא רק בהקשר היהודי אלא גם בהקשר האנושי הרחב. לאורך ההיסטוריה התרחשו מעשי אלימות והרג המוני – מלחמות אזרחים, דיכוי אכזרי בידי משטרים עריצים ורציחות פוליטיות.
עם זאת, השואה שונה מכולם בכך שהייתה תהליך מתוכנן, שיטתי ומאורגן של השמדת עם שלם, שבוצע על ידי מדינה ריבונית באמצעות מנגנוניה השלטוניים ובתמיכת המערכת הפוליטית, הצבאית והאזרחית שלה. המטרה לא הייתה רק דיכוי, אלא חיסול מוחלט, דבר ההופך את השואה לחריגה בהיקפה ובאכזריותה.
למילים יש כוח. הן מעצבות תודעה, קובעות זיכרון ומשפיעות על עיצוב ההיסטוריה. השימוש במונח "שואה" לכל טרגדיה עלול לטשטש את ייחודה ההיסטורי של השואה ובכך לפגוע בהבנתה ובמשמעותה לדורות הבאים.
בספרו של חוקר השואה ג'יימס יאנג, The Texture of Memory: Holocaust Memorials and Meaning משנת 1993, הוא טוען כי הנצחה אפקטיבית אינה עוסקת רק בשימור הזיכרון כשלעצמו, אלא גם בשימור האמת ההיסטורית וביכולת להשתמש בזיכרון כבסיס ללמידה ולהפקת לקחים.
לדבריו, עיוותים בזיכרון או השוואות לא מדויקות בין אירועים עלולים להוביל להבנה שגויה של ההיסטוריה ולשחיקה במסרים המרכזיים של לקחי העבר. לכן, הוא מדגיש, כי תהליך ההנצחה חייב להיות מושתת על תיעוד מדויק של עובדות ועל הקשר אמיתי, כדי לוודא שהעבר ישמש מקור ללמידה ובסיס לפעולה מוסרית בהווה ובעתיד.
להמשיך להנציח את השואה ולשמר את זיכרונה
האסון שהתרחש בשמחת תורה הוא ללא ספק אירוע טראומטי שילווה אותנו לאורך שנים, אך חשוב להכיר בו כאירוע בעל אופי שונה. למרות גודל האובדן, עתידנו כעם וכמדינה לא הועמד בסימן שאלה, והיכולת שלנו לשקם ולבנות מחדש חזקה מתמיד.
הטבח שהתרחש בשמחת תורה הוא ללא ספק אסון כבד שייזכר לעד בתודעתנו. אבל שואה היא רצח עם, השמדה מאורגנת של עם שלם. אם נחיל את המושג "שואה" על כל אסון, עלולה להיפגע המשמעות העמוקה של המושג, דבר המסכן את העתיד.
על כן, עלינו להמשיך להנציח את השואה ולשמר את זיכרונה, דווקא כדי להבטיח שהאנושות תזכור ותלמד את הלקחים. במקביל, עלינו להתמודד עם האתגרים החדשים שצצו ולבנות חברה שמסוגלת להתמודד עם פצעיה תוך שמירה על חוסנה.
רוחה וקנין שער היא מנכ"לית עמותת "שם ונר"
