לא אכפת לי שדוד זיני לא לוחץ ידיים לנשים

רשת X סערה אתמול. טוב, זה לא חידוש גדול, זה קורה כמעט כל יום. אבל הפעם הסיבה לסערה גררה צייצנים מכל הסוגים לדיון בנושא שולי שהפך משום מה למרכזי.

יש לנו ראש שב"כ דתי

"ראש שירות הביטחון הכללי, דוד זיני, הודיע לעובדות הארגון להימנע מלחיצת ידו… זמן מה לפני הטקס נשלחה הודעה למשתתפות כי עליהן להימנע מלחיצת ידו של ראש השב"כ". כך פירסם אתמול (ש') יוסי מלמן באתר "העין השביעית" וב"שקוף". נורא ואיום, נכון? הייתי מוסיף כמה סימני קריאה, כי מדובר בפרסום חשוב מאין כמותו. וואו! איזו דרמה!! יש לנו ראש שב"כ דתי!!! והוא שומר נגיעה ל"ע!!!!

גילוי נאות: זיני היה המג"ד שלי וגם המח"ט שלי. מהיכרותי איתו, קשה לי להאמין שהדבר נאמר בלשון פוגענית. סביר מאד להניח שזה הוסבר מראש ובצורה מכבדת.

אגב, מי קבע שלחיצת יד היא מדד להערכה? הערכה נמדדת במעשים, בקידום ובתגמול. לא בלחיצת יד. מה גם שמדובר בטקס שגרתי של קידום אנשי ונשות הארגון לתפקידי ראשי מחלקות (רמחי"ם). אלא שבמקום שהשיח יתמקד במי שקודמו בזכות עבודתם המסורה, יש כאלה שבוחרים להתעסק בשמירת הנגיעה של זיני.

כל הבעיות כבר מאחורינו?

"גם השב"כ נפל ומהר יותר מהמשטרה", ציטט מלמן, בכיר לשעבר, בסוף הדיווח. רבותיי, אם השב"כ "נפל" בגלל שזיני לא לחץ ידיים לכמה נשים בארגון, אז מצבו באמת חמור ולזיני יש הרבה עבודה.

טבח ה־7 באוקטובר היה צריך ללמד אותנו להבחין טוב יותר בין עיקר לטפל. מהפרסום של מלמן אפשר כמעט לחשוב שכל בעיות שירות הביטחון הכללי כבר נפתרו, שכל התחלואים טופלו, ושנותר רק להתעסק בנוהלי לחיצת יד. תזכורת: השב"כ כארגון לא היה שם בבוקר שמחת תורה תשפ"ד או בימים שלפני. כ־1,200 נרצחו וכ־240 נחטפו גם בגלל כישלון השב"כ. ועולם כמנהגו נוהג: הטפל הופך לעיקר, והעיקר לטפל.

אותי לא מעניין אם ראש השב"כ לוחץ את ידיהן של נשות הארגון כי לא שאלת לחיצת היד צריכה להעסיק אותנו, אלא מדד אחד: ביצועים. אחרי טבח חמאס, הדיון המרכזי צריך להיות תפקוד השב"כ ותיקונו בעקבות הכישלון בתקופת רונן בר וקודמיו. אלא שמאז שעלה שמו של זיני כמועמד לראשות הארגון, מתנהל קמפיין שנועד להשחיר אותו, את משפחתו ואת דרכו, במקום לעסוק בעיקר: שיקום השב"כ.