במהלך שקט אך בעל פוטנציאל ביטחוני משמעותי ובתיווך בינלאומי, קיימה מדינת ישראל מגעים ראשוניים ובלתי מחייבים עם הרפובליקה הערבית הסורית. אולם במיוחד על רקע אירועי הדמים בהם כוחות המשטר הסורי פגעו בעדה הדרוזית והוכיחו כי DNA סוני-סלפי ג'יהאדיסטי קשה מאוד לשנות, על גורמים מדיניים בכירים להבהיר דבר מאוד ברור וחשוב.
בדיקת היתכנות להפחתת חיכוך
כבר בתחילת המגעים, על נציגי המדינה להסביר לצד הסורי ולעולם כולו, כי לא מדובר בהסכם מדיני, לא בשלום, לא בנורמליזציה, ואין כל דיבור ודיון על מסירת רמת הגולן או חלקים ממנה. אלא מדובר בצעדים ביטחוניים נקודתיים לבדיקת היתכנות להפחתת חיכוך – בעיקר כדי לשמור על גבול שקט ולנטרל את השפעת איראן וחיזבאללה מדרום סוריה.
בסכמי השלום עם מצרים וירדן מיהרו לפתוח נציגויות דיפלומטיות בתל אביב, קהיר ועמאן, צפרדע שהעמים המצרים והירדנים השכנים שלנו התקשו לבלוע. בישראל הקטנה המוקפת אויבים הייתה תחושה שהסכמי השלום יתקבלו בברכה ובשמחה בציבור הערבי כפי שהתקבלו בישראל, אך המציאות טפחה מהר מאד על פנינו.
בעוד שבישראל קידמו את הסכמי השלום בברכה ופנו למלא תוכן להסכם ע"י יצירת הסכמי סחר, מכסים והרחבת שיתוף הפעולה בתחומים שונים מעבר למה שההסכם חייב, במדינות השכנות קיבל הציבור הרחב את ההסכם כאילו נכפה עליו ע"י מנהיגיו. למרות שחלפו 46 שנה מאז ההסכם עם מצרים ו-31 שנה מאז ההסכם עם ירדן, נדמה שעמי המדינות הללו עדיין עוינים את ישראל בדיוק כמו אז ואולי אף יותר.
המציאות לא תהיה שונה
בגזרה הסורית המציאות לא תהיה שונה. לכן היה וייחתם סוג של הסכם עם הרפובליקה הערבית של סוריה, חשוב שמנהיגי ישראל יפיקו את הלקחים ולא ימהרו לצאת בהצהרות מול המצלמות וביצירת פנטזיות על חומוס בדמשק ושאר חלומות באספמיא.
חשוב יותר להביא באופן הדרגתי את יישום ההסכם ולהכילו בשלבים בתהליך ארוך טווח, שבקצהו יחסים דיפלומטיים לאחר שהציבור הסורי יבין כי פירות השלום הכלכליים עדיפים על הפירות הבאושים של מלחמה ודגל ישראל מתנופף על הנציגות הדיפלומטית ייראה כחלק מהתהליך חשוב ומבורך.
בלון ניסוי
ראשיתו של התהליך צריך להיות הצהרתי. מעין בלון ניסוי שיבחן את התגובות בציבור בשתי המדינות. בנוסחים שיעובדו ע"י הצדדים, אולי בתיאום עם מתווכת אחת או יותר, יוקפד בשלב הראשון להדגיש עניין חשוב והוא שלפחות בתחילת הדרך מדובר בהסכם שתכליתו ביטחונית ולא מדינית.
בבסיס ההבנות צריכה לעמוד הבנה הדדית בין הצדדים שאין עניין בלחימה ישירה בין ישראל לסוריה. דווקא על רקע עייפות סורית מהעשור הקטלני של מלחמת האזרחים וחולשה אסטרטגית פנימית של דמשק, הרצון לשמור על גבול שקט אמור להיות משמעותי.
בהסכמות שיגובשו יצטרכו מנהיגי ישראל לעמוד על כמה סעיפים חשובים: התחייבות הדדית להימנע מהסלמה או פתיחה באש יזומה לאורך הגבול, פירוז חלקי של כוחות כבדים ועמדות התקפיות בגבול הסורי, ותיאום טכני לא ישיר מול כוחות בינלאומיים באשר לאירועים חריגים.
על ישראל לאפשר במסגרת ההסכם צעדי סיוע הומניטרי בסיסיים כמו העברת ציוד רפואי באזורים מוכי אסון בסוריה, דרך צד שלישי (הצלב האדום או ארגונים בינלאומיים), ובמקביל בדיקת היתכנות להרחבה הדרגתית של סעיף זה בהתאם להתפתחות ביטחונית ופוליטית.
אין מו"מ על הגולן
בכל שלב חובה על מנהיגי ישראל לעמוד על תנאי מאוד ברור וקו אדום בוהק במיוחד – אין מו"מ על הגולן. כדי למנוע בלבול בציבור, הדרגים המדיניים, כולל לשכת ראש הממשלה, יהיו חייבים להדגיש כי רמת הגולן איננה על השולחן – לא במפורש ולא במשתמע.
למעשה, טיוטת ההסכם הראשוני רצוי שתכלול סעיף מחייב שלפיו כל צד שומר על עמדותיו המדיניות בנוגע לריבונות ולגבולות, והסכם זה אינו משפיע על שאלות ריבוניות עתידיות.
לישראל יש אינטרס ברור והוא להוסיף את סוריה להסכמי אברהם כחלק מהציר הסוני המתון ולמנוע דריסת רגל טורקית באזור. אך חשוב שהמהלך יהיה משולל ויתורים טריטוריאליים, ללא הכרה במשטר שמוכיח שהוא עדיין רצחני, וזאת תוך פקיחת עין על המציאות באזור על מנת למנוע אפשרות להידרדרות והסלמה ואכיפה צבאית ברורה במקרה של חריגות מההסכם.
אם המהלך יצליח, לא רק שביטחון ישראל יישמר ואף יגבר לאורך הגבול הסורי, אלא שניתן יהיה להחיל הסכם דומה גם בלבנון ובכך לשאוף לשקט אמיתי בגבול הצפון הכולו.
אמיר נוי הוא אל"מ (מיל'), חבר פורום מפקדים ולוחמים במיל' ולשעבר מפקד תא התיאום המבצעי עם צבא ארה"ב.
