"יום שישי יהיה עוד יום רגיל בחדשות", כך חשבתי לעצמי עם הישמע השעון המעורר מעט לאחר השעה שש בבוקר. טעיתי. "דיווחים בסוריה: צה"ל הרג תושבים" – זעקו הפושים מאתרי החדשות הגדולים. "אנחנו לקראת עוד יום שבו יכפישו את חיילי צה"ל", לחשתי לעצמי כדי לא להעיר את אשתי והילדים.
האירוע בסוריה
שעה של נזק חלפה וביחידת דובר צה"ל שלחו את ההודעה המיוחלת. ההודעה שמאשרת את המובן מאליו לכל ישראלי בר דעת: לוחמי מילואים חיסלו מחבלים והגנו בגופם ממש על אזרחי מדינת ישראל.
"במהלך הלילה, בעקבות מידע מודיעיני שנאסף בשבועות האחרונים, כוחות חטיבת המילואים 'חוד החנית' (55) יצאו למבצע למעצר חשודים מארגון 'הג'מעה האסלאמית'. החשודים פעלו בכפר בית ג'ן שבדרום סוריה וקידמו מתווי טרור נגד אזרחי ישראל. במהלך הפעילות, מחבלים פתחו באש לעבר כוחות צה״ל שהשיבו בירי. כתוצאה מכך נפצעו שני קצינים לוחמים ולוחם במילואים באורח קשה, לוחם נוסף במילואים נפצע באורח בינוני וקצין ולוחם במילואים נפצעו באורח קל. הפעילות הושלמה, כלל החשודים נעצרו ומספר מחבלים חוסלו".
הקלות שבה אתרי החדשות מסתתרים מאחורי המילה "דיווח", צריכה להשתנות, ודאי כאשר חיילי צה"ל הם הנושא. הכפר שבו פעלו לוחמי המילואים מרוחק 11 ק"מ מקו הגבול. באמת נראה לכם שמי מהם יעשה את הדרך הזו על דעת עצמו במטרה להרוג אזרחים סורים חפים מפשע? אך זה לא הכל.
ההיתקלות בסוריה. צפו:
האירוע בג'נין
כמו בסוריה – גם בג'נין היה סיפור דומה. יום קודם רעשה הרשת בעקבות סרטון ערוך שפורסם באתרי החדשות הערביים. גם במקרה הזה, דין הלוחמים נחרץ גם כאן בישראל, בתקשורת שלנו. שלושה לוחמים רצחו ערבים מסכנים, או הרגו מחבלים שנכנעו – תלוי כמה קיצוני מי שדיווח.
בהודעת דובר צה"ל, שוב לאחר הנזק שכבר נעשה, נכתב: "מוקדם יותר הערב, במהלך פעילות של כוחות מג״ב וצה״ל בעיר ג׳נין שבמרחב חטיבת מנשה, פעלו הכוחות למעצר מבוקשים שביצעו פעולות טרור ובהם השלכת מטענים וביצוע ירי לעבר כוחות הביטחון. המבוקשים השתייכו להתארגנות הטרור בג׳נין. הכוחות נכנסו למרחב, סגרו על המבנה בו שהו החשודים והפעילו נוהל הסגרה שנערך מספר שעות. עם הפעלת כלי הנדסי על המבנה, יצאו שני המבוקשים. לאחר שיצאו מהמבנה, בוצע ירי לעבר המבוקשים. האירוע מצוי בתחקור מפקדים בשטח, ויועבר לבחינת הגורמים המוסמכים".
סיטואציה של סיר לחץ
אתמול הובהר כי שלושת לוחמי הימ"ס שנחקרו במח"ש בעקבות האירוע, שוחררו. בחקירה נלקחו מצלמות הקסדות שלהם, ומחר הם אמורים להעביר לבדיקה בליסטית גם את כלי הנשק. הלוחמים אמורים לחזור מחר ליחידה, כאשר התנאי היחיד שהוטל עליהם הוא לא ליצור קשר ביניהם. "הם לא הורחקו ממנה, ומבחינתם לחזור לפעילות מלאה ביחידה ובכל פעילות מבצעית", אמר עו"ד שרון נהרי אשר מייצג את השלושה.
העיתונאי יוסי אלי פרסם אמש חלק מחקירות של קציני המסתערבים שהיו מעורבים בחיסול המחבלים בג'נין. לפי העדות של הלוחמים: "הם (המחבלים) כל הזמן הורידו ידיים, ועשו תנועות של הכנסת יד לכיס. מדובר בסיטואציה של סיר לחץ, מחבלי על, שהמודיעין מדבר על כך שיש להם מטעני חבלה ונשקים בארסנל".
המכנה המשותף: קלות דעת
יש קשר נוסף לשני המקרים בסוריה ובג'נין: קלות דעת. הקלות שבה משגרים פושים שמכפישים את הלוחמים שלנו שנמצאים תחת אש האויב. לצערי, לעתים נדמה שהם סופגים ריקושטים גם מצד התקשורת הישראלית. ואם זה לא מספיק מגיעים כל מיני פוליטיקאים בהווה, בעבר ובעתיד, שלא מתביישים להכריז כי הלוחמים "הוציאו להרוג" ערבים.
היכן הרמטכ"ל?
בנוסף, מה שכאב לי באופן אישי, ולא בפעם הראשונה בפרשיות מהסוג הזה, היה העידר גיבוי מוחלט ללוחמים מצד הרמטכ"ל אייל זמיר. חקירה בצה"ל היא דבר חשוב, אבל היא צריכה להיעשות בתוך המערכת. כלפי חוץ הרמטכ"ל חייב לתת גב ללוחמים, כדי שלא יישארו לבד בקו האש.
אז גם אם הרמטכ"ל מצא לנכון לפתוח בחקירה בשל התנהלות בלתי הולמת, נכון שהדבר יתבצע בתוך צה"ל ולא מחוצה לו. זה תפקיד הרמטכ"ל ולא תפקידה של התקשורת הישראלית. חקירה – בפנים, גיבוי מוחלט – בחוץ.
אסיים בדברים שאמר בעבר, הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, רפאל "רפול" איתן:
"כששלחתי אנשים לפעילות, כשהייתי רמטכ"ל ובדרגות אחרות, אמרתי להם. אתה הולך לשם, זה יכול להיות אלף קילומטר מפה. אתה הרמטכ"ל בשטח. מה שאתה עושה, אני חותם לך עכשיו שאתה מקבל ממני גיבוי כי אתה שם".
(בריאיון ליאיר לפיד בתכנית "סיפור אישי", 1996)
בזמנו הרמטכ"ל ידע לתת גב ללוחמים בשטח. היום הוא חייב לתת להם גב גם מול הכותרות. עוד בטרם משגרים את הפוש הראשון.
למה המטכ"ל והרמטכ"ל של בשניים-שלושה עשורים האחרונים לא מסוגלים קודם כל לגבות את הלוחמים שלהם?
ומי פרסם את הקטע הזה בעמוד הטיקטוק שלו? הקצין שצה"ל הגדול בעט החוצה, תא"ל במיל' עופר וינטר. pic.twitter.com/VyY2jwW6ot— אלעד הוּמינר العاد هومينر (@EladHumi) November 30, 2025
כל מילה נכונה. החיים והמוות ביד הלשון. משפט שבתקשורת חשוב שיכירו. תודה לך על הדעה הזאת.