א-סימטריה מוסרית: הלקח של צ’ארלי קירק לחברה הישראלית

לגיטימציה למחאה אלימה מטשטשת גבולות מוסריים ועלולה להוביל להתפוררות החברה וחלילה אף למלחמת אחים | עמית אסא מדגיש כי אין סימטריה בין טרור לאומני לאלימות פוליטית פנימית וקורא לגלות אחריות

חסימת כביש במהלך הפגנה | צילום: Erik Marmor/Flash90

ביום רביעי האחרון נרצח צ'ארלי קירק בשל היותו פעיל פוליטי דומיננטי שטיעוניו ודרכו הטילו אימה ופחד על הצד הנגדי במפה הפוליטית האמריקאית. רצח פוליטי בארה"ב הוא טראומה חברתית שלא ניתן להמעיט בחשיבותה. יש שמשווים את הרצח הזה לרצח ארלוזורוב ולתמורות שזה גרם בחברה הישראלית. האלימות הגואה בין קיצוניים מהימין לאלו בשמאל, אינה נחלתם רק של האמריקנים. הרצח של צ'ארלי צריך להוות עבורנו תמרור אזהרה חמור ולכן חשוב שנעשה אבחנה ברורה בין אלימות לאומנית ובין אלימות פוליטית.

במאבק של העולם הערבי כנגד הרעיון הציוני בארץ ישראל, יש מאפיינים לאומניים מובהקים שמובילים את הצדדים לעימותים אלימים, לעיתים כאלו שנמצאים מחוץ ללגיטימיות החוקית. ברור לכולנו שכשיש פעילות חבלנית לאומנית ממוסדת ומאורגנת בדמות טרור ערבי מול ישראלים, אחריות גורמי הביטחון להגן על היהודים באשר הם באופן נחרץ ועל פי חוק. אך כפי שאנו רואים, לעיתים קרובות יהיה מי שנמצא בקצה המפה הפוליטית הימנית, שיחשוב שרשויות החוק אינן מגנות עליו ולכן זכותו לפרוץ את גבולות החוק ולבצע פעולות אלימות כנגד מי שנתפס בעיניו כפורע לאומני.

צ'רלי קירק, ארכיון | צילום: Maxim Elramsisy / Shutterstock

סימטריה פוליטית או א-סימטריה מוסרית?

כשאנחנו באים לבחון את הפעולות האלימות והבלתי חוקיות של מחאה דמוקרטית בשני הקצוות הפוליטיים, אנחנו מתעסקים בתפוח אדמה לוהט בשני המחנות הקיצוניים – ימין ושמאל. בכל צד של המפה הפוליטית יש רצון תמידי לבדוק את הצד השני, לראות האם האכיפה מולו זהה לשלו בהתייחס לפעולות שעוברות את גבול החוקיות, ולכן אנחנו מנסים לעשות סימטריה בין הצדדים.

אך האם הדברים הם אכן סימטריה מובהקת או א-סימטריה במובן המוסרי? הטענה שעולה בקרב הקיצון השמאלי אל מול האשמה לחציית גבולות באלימות המחאה בימים אלו, מצביעה על פער מוסרי מובנה בראייה הסובייקטיבית שלנו. בעצם, הדבר הכי לא מוסרי ברמה הערכית הוא הניסיון להיות אובייקטיבי, כי זה אומר שאתה מניח את הערך שלך באותו מקום ובאותה רמת מוסריות עם הערך של האויב הערבי ואז בצורה שוויונית ליברלית אתה מנסה לעמת ביניהם בצורה רציונלית.

ההיגיון הערכי מול ההיגיון הברברי

מה שבעצם שוכחים כאן הוא שהעימות מול הלאומנות הערבית אינו עימות רציונלי, תרבותי ולגיטימי בין שתי תרבויות הומאניות. בצד השני עומד היגיון אחר, רציונל אחר, סולם ערכים אחר. ולכן הניסיון להשוות אליו את הרציונל הערכי שלנו, הוא לא פחות מחוסר מוסריות ערכית.

הטענה הסימטרית לכאורה, שלשרוף רכב של יהודי בירושלים, לשבור שמשה של אמא עם ילדים קטנים באוטו, לזרוק לפיד על שוטר יהודי, לירות זיקוק לעבר מאבטחים של בית ראש הממשלה, לפגוע בשרים מכהנים ולזרוע פחד וטרור בציבור – זה מקביל ושווה ערך לכך שמתיישבים יהודים פועלים בצורה לא חוקית כנגד ערבים שלטענתם פוגעים בהתיישבות.

ביקורת על מערכת המשפט

איפה כאן הסימטריה המוסרית? האם זה לגיטימי להשוות את המחאה האלימה והאנרכיסטית של קומץ אקטיביסטים לממשלה ולעומד בראשה, מחאה שהיא אג'נדה פוליטית ללא אירוע נקודתי כלשהו, תוך כדי ניסיונות לכאורה לגיטימיים לדבריהם, לפגוע בציבור שלם, בחפים מפשע יהודים, לפגוע בשגרת היום, חופש התנועה, סיכון חייהם בעקיפין ובאופן ישיר?

כמובן לא נשכח כי את ההכשר למחאה אלימה ה"אקטיביסטים" מקבלים מהגורם המשפטי החשוב ביותר במדינה – בית המשפט העליון, שאת דבריו מבארת ומסבירה הלכה למעשה היועצת המשפטית לממשלה. באמירתה הברורה ש"אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי" היא תומכת בפסיקה מסוכנת של בית המשפט העליון שטוען בפסק דין כי "לא כל פגיעה בסדר או בביטחון תצדיק הגבלת הזכות להפגין". כן, כן, שמעתם נכון – בית המשפט העליון קובע שפגיעה בביטחון היא לגיטימית כל עוד מדובר בחופש להפגין.

בית המשפט העליון בירושלים | צילום: Nati Shohat/Flash90

ההקשר הלאומי והחברתי

אם הייתי נאיבי מספיק, הייתי מכנה את מי שמוציא לפועל את הכשר בית המשפט העליון לפגיעה בביטחון – אחיי. אבל הם בעצמם מזמן לא רואים בעם ישראל שותפים לדרך, לא רואים בהם אחים. בהגדרתם כמי שיוצאים מחוץ למחנה הלאומי, הם מכשירים את נשק האנרכיה שכל מטרתו המוצהרת היא פירוק החברה והיפרדות מציבור שלם "משיחי" לטענתם, שמאיים על שלמות המדינה. או בעצם, בהגדרתם – הם אלו שגונבים להם את המדינה.

נחזור לסימטריה המוסרית שניתן לעשות בה שימוש בין מאבקים שונים של ציבור לגיטימי שיש לו אג'נדה ומטרות מוסריות לגיטימיות ובאופן כללי משרתות חברה ותרבות אנושית לגיטימית בסיסית.

אחרי ה-7 באוקטובר

אירועי ה-7 באוקטובר האירו לנו בזרקור מופתי וחזק את מה שחלקנו לא רצה לראות, משום שזה משנה לו באופן מהותי את מה שהיה הבסיס לערכים והדעות שלו מינקותו. מה שיש כאן מול כל הציוויליזציה המערבית ובפרט מולנו, היא תרבות ברברית של מאות שנים, שמאיימת לשנות את העולם כולו ולמסד שלטון דיכוי מובנה של כל מי שאינו מוסלמי.

בדרך למטרה, כל האמצעים כשרים ואף נדרשים – כולל רצח, אונס, עריפת ראשים וכל דבר שיגרום פחד וטרור מול מי שירצה להמשיך להתנגד לרעיון שהם מובילים. אז כשבאים להשוות פעולת תגמול של מתיישבים יהודים כנגד פורעים ערבים שרוצחים ופוגעים בשם האסלאם, לאלימות "לגיטימית" מחאתית כנגד דעה או זרם פוליטי בתוכנו שאנו מתנגדים לו – זו בדיוק א-סימטריה שמנסה להתכסות בהצטדקות מוסרית שגויה מן היסוד.

הסכנה במלחמת אחים

כשבאים להשוות פעולה כזו ולהצדיק בעבורה התנכלות של יהודים ליהודים אחרים רק בשם האנרכיה הפוליטית, זו לא רק צביעות פוליטית ומניפולציה רגשית – זה ניסיון לרמוס את המוסר הבסיסי שלנו ולהשתמש בו כקרדום נגד עצמנו.

אז כל מי שמנסה להשתמש בסימטריה הבלתי-סימטרית הזו, בין פעולה יהודית מוצדקת אך לא לגיטימית כנגד הברבריות הערבית, לפעולה בלתי חוקית מסוכנת של יהודים כנגד יהודים – משתמש בנרטיב שגוי. הוא נמצא בדיוק במקום המסוכן שמקדם מלחמת אחים ומסית את השיח של הנרטיב עצמו, שכולנו נלחמים עבורו – שרידות החזון הציוני בארץ ישראל.

הא-סימטריה בין אלימות בלתי חוקית כנגד אויבינו לבין אלימות מול אחינו – היא שהביאה את הרוצח של צ'ארלי קירק למעשה הרצח, והיא זו שעלולה להוביל אותנו לרצח פוליטי בתוכנו, שעלול להצית את מלחמת האחים.

עמית אסא הוא בכיר בשב"כ לשעבר.

שתפו כתבה זו:

0 0 הצביעו
דירוג הכתבה
guest
0 תגובות
משוב מוטבע
הצג את כל התגובות
המשך לכתבה המלאה >>
טוען עוד כתבות