השבוע נחשפנו למחזה מכוער ומסוכן: השופט מנחם מזרחי, נשיא בית משפט השלום בראשון לציון, הפך למטרה ב"עליהום" תקשורתי משולח רסן. חטאו? הוא העז לקבל החלטות מקצועיות שלא התיישרו עם האג'נדה של מחנה "רק לא ביבי" בפרשיות החדשות. העיתונאי מרדכי גילת כינה אותו ב"הארץ" "שופט מתחכם שאיבד את הבושה".
אבל מי שחושב שמדובר באירוע נקודתי, טועה. המתקפה על מזרחי היא רק הפרומו המצמרר למה שמחכה לשופטי נתניהו ברגע שיתקרבו להכרעת הדין. זוהי ההוכחה החיה לכך שמשפט פוליטי – משפט שבו נאשם מנהיג ציבור על פעולותיו השלטוניות – לעולם לא יכול להיתפס כהליך משפטי נקי. הוא תמיד יהיה מלחמה.
אזהרת הפדרליסט: כשהמשפט הופך לנשק פוליטי
כבר לפני 240 שנה, כשכתבו את החוקה האמריקאית, הבינו אלכסנדר המילטון, ג'יימס מדיסון וג'ון ג'יי את הסכנה הזו. במאמר "הפדרליסט מס' 65", הם דנו בשאלה מי צריך לשפוט נבחרי ציבור שסרחו. האם זה תפקידו של בית המשפט?
תשובתם הייתה חדה: לא, אפילו לא בית המשפט העליון.
הם הסבירו כי עבירות של אישי ציבור, "הנובעות מהתנהגות פסולה… או ניצולו הפסול של תפקיד ציבורי", הן עבירות ייחודיות. "ראויים הם במיוחד להיקרא נושאים מדיניים", כתבו, "שהרי הם מתייחסים בעיקר לפגיעות ישירות בחברה עצמה".
ומה קורה כשמביאים נושאים מדיניים לבית משפט? הפדרליסט מזהיר: "כמעט תמיד הציבור כולו נסער… והוא מתפלג לסיעות על פי מידת האהדה או האיבה לנאשמים… סכנה גדולה ביותר שההכרעה תיקבע יותר על פי כוחם היחסי של הצדדים מאשר על פי ההוכחות הממשיות".
כלומר, האבות המייסדים של ארה"ב הבינו שברגע ששופטים פוליטיקאי, המשפט מפסיק להיות בירור של עובדות והופך למאזן כוחות בין שבטים. השופט מפסיק להיות בורר ניטרלי והופך, בעיני הציבור, לשחקן פוליטי. אם ירשיע – יואשם ברדיפה על ידי תומכי המנהיג. אם יזכה – יואשם בשחיתות על ידי מתנגדיו. ואתם מוזמנים לבחון אם הם טועים על פי השאלה הבאה – האם יש מתומכי נתניהו לפני המשפט שחשבו שהוא אשם, והאם יש ממתנגדיו שחשבו שהוא זכאי טרם התחיל המשפט? והתשובה לפניכם – לא, ולא.
במילים אחרות: משפט פוליטי מחריב את האמון בבית המשפט, או מחריב את החברה עצמה.
המלכודת של "הפרת אמונים"
בישראל, הבעיה חמורה כפליים בגלל עבירת "הפרת האמונים". זוהי עבירת סל עמומה, חסרת גבולות, המאפשרת לפרקליטות להפוך כמעט כל פעולה פוליטית או מנהלית לפלילית. כשנתניהו עומד לדין על "שיח מושחת" (בתיק 2000) או על ניגוד עניינים שלא הוסדר (בתיק 1000), הוא לא עומד לדין על שוחד קלאסי (מעטפות כסף), אלא על פרשנות משפטית להתנהגות פוליטית.
השופטים שדנים בתיקי נתניהו נמצאים בסיטואציה בלתי אפשרית, בדיוק כפי שחזה הפדרליסט. כל החלטה שלהם – לפסול ראיה, לאשר עדות, או חלילה להרשיע או לזכות – נבחנת במיקרוסקופ פוליטי.
המתקפה על השופט מזרחי מראה שהציבור (משני הצדדים) איבד את היכולת לראות בשופט גורם מקצועי. הוא נתפס כ"משלנו" או "משלהם". זהו נזק אדיר למערכת המשפט, נזק שייקח דורות לתקן.
הפתרון: הפרדת רשויות אמיתית
הפדרליסט הציע פתרון: שיפוט של נבחרי ציבור ייעשה על ידי הסנאט, גוף נבחר ופוליטי, ולא על ידי בית המשפט. ההיגיון הוא שרק נבחרי ציבור יכולים לשפוט נבחרי ציבור על עבירות ציבוריות, כי הדין הוא דין הבוחר.
בישראל, אין לנו סנאט. אבל אנחנו יכולים לאמץ את העקרונות:
- ביטול עבירת הפרת האמונים: התנהגות לא אתית של נבחר ציבור צריכה להיענש בקלפי, לא בבית המשפט. אם הציבור חושב שנתניהו נהג לא כשורה עם התקשורת, הציבור לא יבחר בו. הפיכת העניין לפלילי היא פוליטיזציה של המשפט.
- חסינות מהותית: חזרה למודל שבו נבחר ציבור מוגן מפני רדיפה משפטית על פעולותיו, אלא אם מדובר בפשעים מובהקים (אונס, רצח, שוחד כספי ברור).
אם לא נעשה זאת, נמשיך לראות את המחזות המבישים של שופטים מותקפים, מערכת משפט מדממת מאובדן אמון, וחברה קרועה שמנהלת את מלחמת האזרחים שלה בתוך אולם הדיונים. הפדרליסט הזהיר אותנו לפני 200 שנה. הגיע הזמן שנקשיב.
הכותב הוא עו"ד תמיר דורטל, יוצר ערוץ "על המשמעות"
