חבר הכנסת בני גנץ, נשא היום (ב') דברים בוועידת ההתיישבות של מקור ראשון והיישוב עפרה, לרגל 50 שנה לעלייתו על הקרקע. גנץ קרא לאחדות פנימית לצד עמידה משותפת מול איומים חיצוניים.
"לא כולם בשמאל יאהבו, אבל כל הכבוד לו"
את הגעתו של גנץ פרסמתי בחשבון ה-X שלי: "לא כולם בשמאל יאהבו, אבל כל הכבוד לו. יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ הגיע לוועידת ההתיישבות בעפרה, לרגל 50 שנה ליישוב". אז בהחלט לא כולם אהבו, אבל התגובות הזועמות הגיעו דווקא מחברי למחנה הלאומי.
לא כולם בשמאל יאהבו, אבל כל הכבוד לו: יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ הגיע לוועידת ההתיישבות בעפרה, לרגל 50 שנה ליישוב. מי שלוחץ לו את היד זה מוטי יוגב. מאחור מימין: הרב אבי גיסר.
ברכת נשיא המדינה הרצוג פתחה את הוועידה. pic.twitter.com/fB53jKrS6v— אלעד הוּמינר العاد هومينر (@EladHumi) May 6, 2025
אחסוך מכם ציטוטי תגובות, אך הנה רוח הדברים: גנץ עושה תעמולת בחירות (מי לא?), עפרה הם מפאיניקים (אולי), גנץ מקושש קולות (לא מפריע לי), עפרה מלקקים לו (ביטוי מגעיל), גנץ ימכור את עפרה לאבו מאזן (אולי אבל לפחות הוא לא הצביע בעד גירוש היהודים ב-2005), גנץ צריך ללכת הביתה (נכון מאז ה-7 באוקטובר בדיוק כמו שנכון הדבר לנתניהו), חרפה לתושבי עפרה (ממש לא). ועוד ועוד.
ובכל זאת, היה משהו אחד שהפריע לי במיוחד
רוב המגיבים הזדעזעו מעצם נוכחותו של גנץ בעפרה – אך דווקא את הקריאה שלו לאחדות בחרו לתקוף, יחד עם היישוב שבו אני גר כבר 12 שנה. אפשר לא להסכים עם עמדותיו, אפשר למחות על הפוליטיקה שלו, אבל מה נורא בקריאה לשותפות? קריאה כזו צריכה להישמע היטב תמיד, ובטח בימים אלה, ולא משנה מי אומר אותה בקרב הציבור היהודי.
"לחיות ביחד זה מחייב מאמץ, ויתורים ומעשה"
עם רוב נאומו של גנץ לא הסכמתי. עם חלק מדבריו בעניין גוש קטיף דווקא כן – אתייחס לכך בהמשך. אבל בנושא האחדות? הסכמתי איתו מאד. ודווקא את זה המגיבים לא הצליחו לקבל. ומה בעצם הוא אמר?
"אנחנו צריכים למצוא את הדרך לחיות ביחד", אמר גנץ. "לחיות ביחד זה מחייב מאמץ, מעשה, ויתורים, ומחייב לשמור על העקרונות שלנו, ושבתוך העקרונות שלנו יהיה ברור שהעקרונות של האחר חשובים לנו כמו שהם חשובים לו".
גנץ קרא לחיים משותפים במדינה היקרה שלנו. לא צריך להסכים איתו פוליטית ובכל זאת – מותר להסכים עם קריאה לאחדות.
ברשת X הכל נהיה קיצוני. ואולי גם בעולם האמיתי שלנו. שחור או לבן. ימין או שמאל. טוב או רע. לפעמים אנחנו שוכחים שיש דעות מורכבות. שוכחים שלא הכול מסתכם בעמדה הפוליטית. אני מתייצב מאחורי בני גנץ – לא כי אני מסכים איתו על כל דבר. להפך, על הרוב אני לא מסכים איתו.
אני מתייצב מאחוריו כי אני מסכים על דבר אחד עקרוני: עכשיו, יותר מתמיד, אנחנו צריכים אחדות. נכון, אנחנו צריכים לכבוש חלקים נרחבים מהרצועה, לפעול להגירת עזתים, לעודד עלייה ולחזק את הכלכלה. זה גם וגם – לא או-או.
ומה אמר גנץ בתחום הביטחון שהסכמתי איתו?
"מדינת ישראל לא יכולה לאפשר איום ישיר ומשמעותי על אזרחיה בכל הגבולות", אמר גנץ. "לכן צריך לשלוט ביטחונית ולשמור על חופש פעולה גם בעזה, גם באיו"ש, גם בדרום לבנון וגם באזור הגבול עם סוריה. המשמעות ברורה, ומי שמדבר על מדינה פלסטינית או נסיגות, פשוט מנותק מהמציאות הביטחונית", הסביר, ואני הסכמתי.
"בהקשר הזה, ההתנתקות הייתה מהלך עם המון בעיות. אבל הטעות הגדולה ביותר לטעמי הייתה פינוי התוחמת הצפונית של דוגית, ניסנית ואלי סיני. היה צריך להישאר שם כדי לשלוט בשטח. היה צריך להישאר שם גם כדי להודיע לעולם שקווי 67 אינם רלבנטיים. זו עמדתי שנים ארוכות".
"מאותה תפיסה, באחת מישיבות הקבינט הראשונות, הייתי זה שהעלה את הצורך לתפוס שטח בעזה משני טעמים: הראשון – כדי להגן על אזרחינו, ולייצר פרימטר שחוצץ ביניהם ובין עזה בשטח עזה בדגש על צפון הרצועה. והשני – כחלק מהמחיר שצריך לגבות מחמאס לפחות עד החלפת שלטונו.
אגיד ביושר, בעת הזו, אני בעד שליטה ביטחונית מלאה, וסבור שהחזרת יישובים לרצועה תהיה טעות ביטחונית וגם תפלג את העם ברגעים שבהם אנו זקוקים לאחדות".
יש בדבריך גרעין של צדק ואמת ללא ספק, הבעיה עם גנץ אבל עמוקה יותר