יוני פינלאי, בן 39 מהעיר מנצ'סטר, שרד את הפיגוע בבית הכנסת הייטון פארק שבעיר ביום הכיפורים האחרון. בראיון שפורסם אמש (ש') בעיתון הבריטי "טיימס", יוני תיאר לראשונה את החוויות מאותם רגעים, ואת המחשבות סביב עלייה לארץ ברקע העלייה באנטישמיות בעולם.
הבוקר שהפך לפיגוע
ביום כיפור האחרון יוני היה אמור להוביל את תפילת שחרית. הוא הגיע לבית הכנסת, התכונן לתפילה והצטייד בקיטל לבן כמנהג אביו. בשעה 9:30, כשהיו במקום 37 מתפללים, נשמע רעש חזק מבחוץ.
זמן קצר לאחר מכן הבינו המתפללים כי המאבטח בכניסה, ברנרד אגימנג, נדרס ונפצע לאחר שהמחבל – ג'יהאד אל-שעמי – פרץ עם רכבו את שער הכניסה ודקר מתפללים בחוץ.
המחבל ניסה לפרוץ דרך שלושה פתחים שונים, ויוני יחד עם אחרים החזיקו את הדלתות בכוח. לדבריו, אילו לא היו מחזיקים – "המחבל היה מצליח לפרוץ פנימה". באחת הפעמים צעק המחבל: "זה עבור הילדים שהרגתם".
השוטרים הגיעו לאחר מספר דקות. המחבל רץ לעברם, ונורה. אחד הכדורים עבר דרך גופו, חדר דרך דלת בית הכנסת ופגע ישירות ביוני. הכדור עבר דרך החזה, יצא מהגב – והמשיך אל המתפלל אדריאן דולבי, שנהרג במקום.
אושפז תחת שמירה משטרתית
פינלאי מספר כי מיד שנורה, הרגיש "אגרוף חזק", אבל לא כאב מיידי. יוני פונה במסוק לבית החולים לאחר שריאותיו קרסו והוא איבד דם רב. הוא היה מאושפז עשרה ימים תחת שמירה משטרתית.
רק לאחר שהתעורר נודע לו על מותם של קרביץ ודולבי. הוא דיבר על "אשמה כבדה": "אני מדבר על החלמה, אבל הם לא שבו הביתה. למה אני חי והם לא?".
"אני לא בטוח שאני יכול לגדל כאן ילדים"
למרות שנורה מכדור שוטר, פינלאי מבהיר כי אין לו טענות כלפי המשטרה: "הם רצו לעבר הסכנה כדי להגן עלינו. לא הייתי רוצה שאף שוטר יאבד את עבודתו בגלל מה שקרה".
עם זאת, הוא מתאר עלייה באנטישמיות כלפי יהודים בבריטניה מאז 7 באוקטובר: הפגנות אנטי-ישראליות, אלימות מילולית ופיזית – כשגם ילדיו חוו אנטישמיות בבית הספר.
המצב הזה גורם לו ולגרושתו לשקול ברצינות מעבר לישראל עם ארבעת ילדיהם: "זה הבית שלי, אני אוהב את מנצ'סטר – אבל אני לא בטוח שאני יכול לגדל כאן את הילדים".
