אילנה גריצ'ווסקי, בת זוגו של מתן צנגאוקר שמוחזק 691 ימים בשבי של ארגון הטרור חמאס בעזה, העידה הערב (ד') בפני מועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק. בנאום אישי וטעון, שנישא באנגלית מול שגרירי העולם, תיארה את רגעי החטיפה, ההתעללות והשהות בשבי – לצד קריאה ישירה למועצה לפעול לשחרור מיידי של החטופים. "אני עומדת כאן לא רק בשבילי, אלא בשם אלה שעדיין בשבי, ובשם אלה שנרצחו והושתקו לעד".
"כשנזקקתי לכם – לא הייתם שם"
גריצ'ווסקי סיפרה על ילדותה במקסיקו, בבית יהודי שורשי, על לימודי זכויות אדם והמעורבות בארגונים בינלאומיים כמו האו"ם, יוניסף והצלב האדום. "אבל כשנזקקתי להם יותר מכל – הם לא היו שם", אמרה. בגיל 16 עלתה לבדה לישראל. "רציתי להרגיש בטוחה". היא הקימה עם מתן בית בקיבוץ ניר עוז, מאפייה וחממה – "עד ש־7 באוקטובר שבר הכול".
אילנה שיחזרה כיצד הסתתרה בתחילה עם מתן בחדר ביטחון – "הוא החזיק את הדלת, ואני ניסיתי להרגיע את הכלב שלנו, נוני" – עד שנאלצו לברוח. היא מצאה מחסה בביתם של גדי ויהודית חגי, שנרצחו ונחטפו לעזה.
"המחבלים התעללו בי מינית"
היא תיארה את רגעי החטיפה הקשים, כשתמונה של בן זוגה מתן בידיה: "תפסו אותי בשיער, היכו אותי, ניסו לצלם אותי, התחננתי שלא יאנסו אותי ושלא ירצחו אותי. זרקו אותי על אופנוע, ובדרך החלו להתעלל בי מינית – עד שהתעלפתי. כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי חצי עירומה, מוקפת מחבלים". לדבריה, היא סבלה מלסת ואגן שבורים, נזק לאוזן וכווייה ברגל. "אחד מהם אמר לי שאני לא אשוחרר לעולם, שאני יפה, ושאנחנו נתחתן ונביא ילדים".
בהמשך עברה שוב ושוב בין בתים, מנהרות ודירות מזוהמות. "בילינו 40 יום כמעט בלי אוכל ומים, בלי תרופות, תחת טרור פסיכולוגי מתמשך. ירדתי 12 קילו. לא קיבלתי תרופות למרות מחלות רקע. הם קבעו מתי נדבר, מתי נישן, מתי נלך לשירותים. כל גרגר חומוס היה אחרי שהם לקחו לעצמם את הבשר והאורז".
ארבעה ימים לפני שחרורה, הועברה לבית החולים נאסר, ומשם – למנהרה. שם פגשה את החטופים איתן הורן ודוד קוניו, ושמעה לראשונה שמתן עדיין מוחזק בעזה. "התחננתי לראות אותו. הם אמרו 'אחר כך'. אבל 'אחר כך' לא הגיע. בסוף נאלצתי לעזוב עם חור בלב". לדבריה, שוב ושוב הוליכו אותה שולל, הבטיחו לה שחרורים שקריים, הכריחו אותה להתפשט מחשש למכשירי מעקב – עד ששוחררה אחרי 55 ימים.
"לי יש חדר ביטחון – למתן אין"
"האנשים רואים את פניי וחושבים שאני חופשייה", אמרה לחברי המועצה. "אבל טראומה לא נעלמת עם השחרור. בכל אזעקה אני חוזרת לשם, לגיהינום. ההבדל הוא שלי יש חדר ביטחון – ולמתן אין".
"נשארתי בחיים, אבל נשמתי עדיין שם. עד שכולם ישובו – אף אחד מאיתנו אינו באמת חופשי".
הצביעות של הקהילה הבינלאומית
גריצ'ווסקי האשימה את הקהילה הבינלאומית באטימות מוסרית. "למה קרטלים במקסיקו נחשבים טרוריסטים, אבל חמאס – שאנס נשים, שרף ילדים וחטף קשישים – לא מגונה באותה דרך? למה הכאב שלנו מוטל בספק?" היא קראה למועצה לפעול מיידית: "לא מחר, לא בעתיד הרחוק – עכשיו. תחזירו אותם הביתה".
