האתגר – גודל ואות
כטב"ם שאהד וכטב"מים דומים אחרים מציבים אתגרים מיוחדים לכל ניסיון יירוט אווירי, בהתחשב בגודלם הקטן יחסית, האות המינימלי שהם יוצרים במכ"ם, מהירותם האיטית ויכולתם לטוס בגובה נמוך. "המדינות שסייעו במאמץ ההגנה שיערו שהנשק הטוב ביותר להפלת כטב"מים חד-כיווניים ארוכי טווח הוא טילי AIM-9X, הגרסה המודרנית ביותר של טיל זה. הגרסה הישנה יותר, ה-AIM-9M, לא עבדה היטב עבור מגיני הכטב"מים האמריקאים", הסביר נשיא FRPI, אהרון שטיין בדו"ח.
"הבעיה עם הכטב"מים האיטיים והנמוכים היא שהם טסים בערך באותה מהירות כמו כלי רכב מהיר. המהירות שהשאהד טס בה איטית בהרבה מרוב העצמים המעופפים האחרים", נכתב. "הם גם טסים נמוך מאוד, ואם כטב"מים נמצאים ליד כבישים זה יסבך את האיתור והיירוט. לאחר מכן, המגן צריך להשתמש בחיישן 'אלקטרו-אופטי' או אינפרא-אדום כדי לדעת אם מדובר במכונית או ברחפן".
הכשלון בפגיעה
על פי דיווח של The War Zone, כמה צוותי F-15E Strike Eagle של חיל האוויר האמריקאי ניסו ללא הצלחה להפיל כטב"מים מתאבדים איראניים ארוכי טווח באותו הלילה באמצעות פצצות מונחות מדויקות מסוג Laser Joint Direct Attack Munition (LJDAM) לאחר שנגמרו להם הטילים. התכונות המעורפלות מאוד של אותם כטב"מים הועלו כחלק מהסיבה לניסיון הזה. כטב"מי LJDAM נועדו לפגוע במטרות על פני השטח, כולל כאלה בתנועה.
טיל AIM-9X, שגרסת הבסיס שלו נכנסה לראשונה לשירות ארצות הברית בשנת 2003, שונה באופן מהותי, מבפנים ומבחוץ, מקודמו, ה-AIM-9M. בין השינויים הרבים שנמצאו בגרסת ה-X נמצא מצלמת דימות אינפרא-אדום (IIR) חדשה ומתקדמת שיכולה לראות רחוק הרבה יותר ובדיוק רב יותר מזה שבדגם ה-M. ה-AIM-9X, שמאז פותחו לו גרסאות משנה רבות, כולל גם יכולות חדשות של וקטור דחף ויכולות מיקוד גבוהות מחוץ לקו הכוונת כדי להגביר את יעילותו כנגד מגוון רחב של איומים.
