ביום י"ג בתשרי ה'תשס"א, 12 באוקטובר 2000, בתחילת האינתיפאדה השנייה, הותקפו ונרצחו שני חיילי מילואים על ידי המון ערבי ברמאללה. האירוע, שתועד במצלמות והוצג בערוץ טלוויזיה איטלקי, זעזע את ישראל. אך גם היום, שנתיים לטבח ה־7 באוקטובר, נראה כי המלחמה בטרור לא השתנתה הרבה, וכך גם היחס החיובי לו זוכה הרשות הפלסטינית.
רגע היסטורי-עכשווי.
הרקע
בתחילת אוקטובר 2000, ימים ספורים אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה, גויסו יוסי אברהמי מפתח תקווה וואדים נורז'יץ מאור עקיבא לשירות מילואים בחטיבת בנימין. השניים היו מלווי אוטובוסים שהותקפו על ידי מחבלים ערבים, והיו צריכים להגיע למחרת בשעה 10:00 בבוקר.
לאחר חופשה קצרה, בבוקר 12 באוקטובר, יצאו השניים בדרכם חזרה לבסיס. לאחר שעברו בכביש 443 טעו ואדים ויוסי בדרכם, ובמקום להמשיך למחסום חיזמה ולעקוף את רמאללה, המשיכו לכיוון העיר כאשר בדרכם חצו את מחסום צה"ל בביתוניא.
הכניסה לרמאללה
כשנכנסו שני חיילי המילואים לרמאללה באותו בוקר, תושבים מקומיים הבחינו בלוחית הרישוי הצהובה של רכבם. בתוך שניות ההמון החל ליידות אבנים ולחסום את דרכם. השניים נתקעו בפקק בלב העיר, ללא אפשרות לברוח.
שוטרים פלסטינים הגיעו לזירה כשההמון המשיך להשליך אבנים ולצעוק קריאות נגד ישראל. השוטרים הצמידו נשקים אל ראשי החיילים, הורו להם לצאת מהרכב ולקחו מהם את נשקיהם. שני החיילים ביקשו להתקשר למפקדם כדי להסביר שטעו בדרך, אך השוטרים מנעו זאת. הם הובילו את החיילים לתחנת המשטרה באל־בירה, כקילומטר ממקום הזיהוי. המוני פורעים עקבו אחריהם, השליכו חפצים, צעקו, וקראו לנקום. מפאת כבודכם, לא אביא כאן את כלל התיאורים של הלינץ'.
בתחנת המשטרה
בדרך לתחנה היכו שוטרים פלסטינים את החיילים באלות, דחפו אותם, וגררו אותם לעיני ההמון. בתוך התחנה הוכנסו אברהמי ונורז’יץ לחדר המפקד בקומה השנייה. מחוץ לתחנה התאספו מאות מחבליפ, חלקם חמושים במוטות ובאבנים. קציני המשטרה ניסו לשמור על סדר, אך בתוך דקות ההמון פרץ את הדלתות ועלה במדרגות. השוטרים שהיו במקום לא עצרו את הפורעים וחלקם אף הצטרפו לתקיפה.
בתוך דקות התפשטה הידיעה ברחבי רמאללה ששני חיילים ישראלים מוחזקים בתחנת המשטרה באל־בירה. מאות פלסטינים התקהלו בחצר התחנה ובסביבתה. הם נשאו מקלות, בלוקים וברזלים, וקראו להרוג את החיילים. ההמון דפק על השערים, זרק אבנים לעבר התחנה ודרש להביא לידיו את השניים.
במקביל, בישראל התקבלה הודעה על שני חיילים שנלכדו ברמאללה. גורמי ביטחון העריכו שמבצע חילוץ מיידי עלול להביא לעשרות הרוגים, בשל נוכחות כוחות הרשות הפלסטינית. צה"ל עקב אחר האירוע, אך לא התערב בשלב זה.
הכתבה בערוץ הראשון:
הידיים והתמונה שלא תשכח לעולם
בתוך התחנה המצב הסלים. ההמון פרץ לקומה השנייה, היכה את שני החיילים והשליך את נורז’יץ מהחלון, מגובה של כשמונה מטרים. שניות אחר כך נזרק גם אברהמי. עבד אל־עזיז סאלחה, אחד המשתתפים בלינץ’, הוציא את ראשו מהחלון, הניף את ידיו המגואלות בדם וההמון שטוף השנאה – הריע. בחוץ המשיכו מאות מחבלים להכות את שני החיילים, לבעוט בהם ולגרור את גופותיהם ברחובות העיר.
בסביבות 10:30 בבוקר גררו המתפרעים את הגופות לכיכר אל־מנארה, הכיכר המרכזית ברמאללה. ההמון צעק, הניף דגלים וצילם את המראות. לפי עדויות, השוטרים הפלסטינים שהיו במקום לא ניסו לעצור את האלימות. רק לאחר שהחלו להתפשט שמועות על תגובה ישראלית קרובה, העבירו אנשי הרשות את הגופות ברכב פלסטיני למתחם התיאום האזרחי. כוח של גדוד דוכיפת השתלט על המתחם והחזיר את הגופות לישראל.
בשעה 11:00 התקשרה אשתו של יוסי אברהמי לטלפון של בעלה. אחד המחבלים מהלינץ’ ענה לשיחה והזדהה כמי שרצח אותו. בין שאר הדברים הקשים שתיאר, אמר בגאווה: "שחטתי את בעלך לפני כמה דקות". כך נודע לה לראשונה על הירצחו.
התגובה הרפה של ממשלת ישראל
כשעתיים לאחר האירוע הודיעה ממשלת ישראל, בראשות אהוד ברק, לרשות הפלסטינית כי בכוונתה להשמיד את תחנת המשטרה שבה בוצע הלינץ’. ישראל דרשה מהפלסטינים להתרחק מהמקום. זמן קצר לאחר מכן תקפו מסוקי צה"ל את הבניין הריק ומבנים נוספים של הרשות הפלסטינית. הטייסים ירו תחילה פצצות אזהרה לשטח פתוח סמוך, ולאחר מכן שיגרו טילים מדויקים לעבר היעדים.
מעצר מבצעי הלינץ' הראשיים
- עבד אל־עזיז סאלחה – נעצר ב־2001, הודה בהשתתפות בלינץ' וברצח ואדים נורז'יץ; נידון למאסר עולם, שוחרר בעסקת שליט ב־2011; חוסל בתקיפת צה"ל בעזה באוקטובר 2024.
- מוחמד מצלח – נעצר באפריל 2002, הורשע ברצח ובהשתתפות בלינץ' ובפיגועים נוספים; נשפט לתשעה מאסרי עולם; שוחרר בינואר 2025 בעסקה עם חמאס.
- מוחמד חווארה – נעצר ב־2001, הודה שפרץ לתחנת המשטרה ודקר חייל.
- מוחמד נווארה – נעצר ביוני 2001, הואשם בהשתתפות בלינץ' ובהתעללות בחיילים.
- מחמוד עיסא ג'אבר – נעצר ביולי 2001, הודה בדריסה ובהתעללות בחיילים.
- זיאד חמודה – נעצר ב־2002, הודה שהצית את נורז'יץ והשתתף בפיגועים נוספים.
- נאסר אבו חמייד – נעצר באפריל 2002, הורשע ברציחת שבעה ישראלים ובהשתתפות בלינץ'; מת מסרטן בדצמבר 2022.
- עבד א־רחים חאמד – נעצר ב־2003, היה מהמבצעים המרכזיים ונטל חלק בפיגועים נוספים.
- מוחמד אבו עידא – נעצר ב־2005, הודה שהוביל את החיילים לתחנה והצטרף לפורעים.
- איימן דאוד מוחמד זבן – נעצר ב־2007, הואשם ברצח ותכנון פיגועים נוספים. היה המבוקש האחרון שנעצר.
- ח'ליל שוואמרה – שוטר פלסטיני; הוביל את החיילים לתחנה ופתח את הדלתות להמון.
- ראאד מחמוד ג'מאל שייח' – שוטר פלסטיני; הודה שהכה את נורז'יץ בצינור ברזל; נידון לשני מאסרי עולם.
- ויסאם עלי מוחמד ראדי – שוטר פלסטיני; הורשע ב־2012 ברצח יוסי אברהמי.
- חאתם ח'ליל מרארי – הורשע בגרימת מוות, ריצה 15 שנות מאסר ושוחרר לאחר שינוי כתב האישום.
- מרואן אבראהים תופיק מעדי – נעצר ביוני 2012, הואשם במעורבות בלינץ'. זוכה באוגוסט 2015.
- יאסר אבראהים מוחמד ח'טאב – נעצר ביוני 2012, הואשם בגרימת מוות בכוונה במסגרת תשתית חמאס ברמאללה.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
לאורך השנים ציינו פלסטינים את הלינץ’ ברמאללה כאירוע של "גאווה לאומית". בשנת 2002 פורסמה תמונה שבה נראתה ילדה פלסטינית במסיבת סיום בגן ילדים, מצטלמת כשידיה מורמות ומוכתמות בצבע אדום. היה זה חיקוי לתמונת הרוצח שנראתה לאחר הלינץ'. אלה אותן מערכות חינוך ותקשורת שמאדירות רצח יהודים, ואשר מקפידות עד היום לשמר מציאות של שפיכת דם יהודי היא הישג לאומי.
בשנת 2009, בשידורי הרשות הפלסטינית לציון שנתיים להשתלטות חמאס על עזה, שודרה תכנית של פת"ח שלגלגה על חמאס בטענה שאינו מבצע מספיק פיגועים בישראל, והתפארה בכך שפת"ח הוא ש"עצר שני חיילים ברמאללה" בעוד שחמאס "רק חטף את גלעד שליט".
ארגון טרור בחליפות
גם היום, 25 שנים לאחר האירוע המזעזע – שיש מי שבשם התקינות הפוליטית לא מסוגלים לכנותו "הלינץ' ברמאללה" – אסור לנו לשכוח וחובה עלינו להפנים: הרש"פ היא ארגון טרור לכל דבר ועניין, לא פרטנר. הרשות היא ארגון טרור מסוכן יותר אפילו מחמאס כי היא גוף לגיטימי עבור רבים בעולם.
כאשר מוסדות המדינה, מערכת הביטחון ונבחרי הציבור יפנימו שאבו מאזן ואנשיו אינם "פרטנרים" אלא טרוריסטים בחליפות, וינהגו בהתאם – גם העולם יפסיק להשלות את עצמו.
רק ביום שבו ישראל תפסיק לטייח את המציאות ותאמר בגלוי את מה שכולנו יודעים מאז הקמתה בשנת 1994 ובטח ובטח מאז אוקטובר 2000 – שהרשות הפלסטינית היא אויב – ייתכן בהחלט שהעולם יתחיל להבין ולשנות את יחסו למחבלים של מחמוד עבאס.
חשבתי שאתם אתר חיובי. ככה אתם תוקפים את ישראל? "ישראל לא מפנימה" אז חושבים אחרת ממה שהכתב רושם פה. אם אתם אתר חיובי אז דבר כזה לא צריך להיות פה. חבל
בני מוות כל הארורים האלה
כל כאלב יגי ויגי יומו