לאחר שבשנה שעברה התנגד מזכ״ל האו״ם גוטרש להכניס את החמאס ל״רשימה השחורה״, האו״ם צפוי לשלוח היום (ה') לכל חברות העצרת הכללית את דו״ח מזכ״ל האו״ם אשר מפרט את ״הרשימה השחורה״ של ארגונים שמבצעים פשעי מין בסכסוכים אלימים – הדו״ח יכלול לראשונה את ארגון הטרור חמאס.
מאבק כבר מתחילת שנת 2024
כבר בתחילת 2024 דיווחה שליחת מזכ״ל האו״ם המיוחדת לנושא אלימות מינית בסכסוכים, פרמילה פטן, על פשעי המין הללו, וכעת חמאס נכלל באופן רשמי ברשימה השחורה.
הכללת ארגון החמאס ברשימה השחורה מהווה חותמת בינלאומית של אשמה בעבירה חמורה במיוחד במשפט הבינלאומי, במדרג אחד עם פשעי מלחמה ועבירות נגד האנושות.
פשעי חמאס המזעזעים
"מחבלי חמאס ביצעו וממשיכים לבצע חלק מפשעי המין המחרידים ביותר שידעה האנושות. פשעי המין הללו לא נפסקו, ואנו יודעים כי מחבלי חמאס מתעללים מינית בחטופים. לכן, אנו ממשיכים לדרוש ממדינות העולם להביא לשחרור מיידי של כלל החטופים ולפרק את חמאס מנשקו", מסרו במשרד החוץ.
"במקביל, משרד החוץ פועל לסכל ולהפריך את ההכפשות השקריות בנושא פשעי מין שמופצות כנגד ישראל וממשיך להיאבק בעלילות הדם שמופצות בנושא", הוסיפו.
מאבק משפטי להרשעת הפוגעים
לצד המאבק ההסברתי מתנהל גם מאבק משפטי להרשעת הפוגעים. עו"ד ואל"ם (במיל') שרון זגגי – פנחס, לשעבר התובעת הצבאית הראשית וממחברות הדו"ח הסבירה בחודש שעבר בועדת הכנסת: "אין כמעט עדויות כי ב-7.10 רוב הנפגעים נרצחו וגם מי ששרד, מושתק בגלל הטראומה. רוב הסיפורים הם של חוזרים מהשבי. אם נסתכל על זה כמו אלימות מינית רגילה, לא נצליח לגבש הרשעות ותהיה חסינות מוחלטת לפוגעים. אנחנו לא מבקשות לשנות כללים ראייתיים, להשתמש בכללים קיימים אבל לשנות את זה שצריך להסתמך על עדות הנפגע. בניגוד לעבירות מין רגילות שבדרך כל נעשות בנסתר, על מנת לפגוע בקהילה ולהעצים אותה הדברים נעשו בפומבי ובגלוי, וזה צריך למשמש כראייה".
תופעה שונה לחלוטין מעבירות מין "רגילות"
השופטת המחוזית הדימוס נאוה בן אור, ממחברות הוסיפה: "במהלך העבודה הבנו שאנחנו רואות לפנינו תופעה שונה לחלוטין מעבירות מין 'רגילות', תופעה שעסקנו בה שנים רבות. חשבנו שאנחנו יודעות הכל על עבירות מין אבל כשהגיע ה7.10 הבנו שאנחנו לא יודעות שום דבר. וזו תופעה שמחייבת התייחסו אחרת לגמרי".
עדויות קשות
העדויות הקשות מפשעי חמאס מוכיחות שוב ושוב את מימדי אכזריותו, שורדת השבי ובת הזוג של מתן צנגאוקר, אילנה גריצ'ווסקי
סיפרה בועדה: "אני אישה שנחטפה, שרדה וחזרה להיות הקול לאלה שעדיין בגיהינום, ולאלה שנרצחו וכבר לא יהיה להם קול ולאלה שעדיין אין להם אומץ, ואני לא אשתוק. אני אחד מאלה שעכשיו על דו"חות גרפים וכותרות אבל אצלי בגוף הם חרותים".
כאב שלא נגמר השפלה שאין לה תחתית
"כשהגעתי לישראל לפני שש עשרה שנה הייתי נערה, הגעתי מתוך ציונות, מתוך אהבה למדינה, לעם הזה, למדינה של סולידריות, של ערבות הדדית, של הבטחה אחת פשוטה שאם אתה נופל מישהו ירים אותך, שאם אתה נלקח מישהו יחזיר אותך ואם אתה נרמס מישהו ילחם בשבילך. אבל היום אחרי כל מה שעברתי, אחרי כל מה שאנחנו עוברים אני שואלת אתכם איפה הבטחה הזאת? איפה המישהו הזה? כי כבר שש מאות ארבעים ושבע ימים אין אף אחד שמחזיר את מתן שלי ואת כל מי שנשאר שם", אמרה.
"הייתי שבויה במשך חמישים וחמישה ימים, חמישים וחמישה ימים של גהינום שאין מילים לתאר, כאב שלא נגמר השפלה שאין לה תחתית, פחד ששורף מבפנים. הגוף שלי חטף אבל הנשמה שלי נמחצה. אני זוכרת את הנשק שצמוד לראש שלי, אני זוכרת אותם צוחקים כשמושכים אותי וגוררים אותי מהשיער, אני זוכרת ידיים מלוכלכות שגונבות ממני את כל מה שהייתי. הפכתי לרכוש, הפכתי לשבויה שיכולים לבוא ולגעת ולהשאיר אותי בתחתון בחזיות מתי שבא להם", שיתפה גריצ'ווסקי.
