אתמול בשעות הערב פרסמו צה"ל והמשטרה אישוש לכך שיחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, חוסל בהיתקלות כמעט מקרית עם חיילי חטיבת ביסל"ח (בית ספר למ"כים בשריון), בפאתי שכונת תל-אל-סולטאן שברפיח. נראה שסינוואר הסתתר במנהרה בסמוך לששת החטופים שגופותיהם נמצאו לפני חודש וחצי, ומאז היה במנוסה במרחב העל-קרקעי, יחד עם שומר ראשו ועם מח"ט רפיח מוחמד שבאנה. שלשום, זיהו חיילי ביסל"ח את שלושת המחבלים ופתחו לעברם באש. רחפן ששוגר בהמשך זיהה את סינוואר הפצוע יושב על כורסה (סגירת מעגל לתמונת הסיום של מבצע שומר החומות), ומנסה להשליך חפץ לעבר הרחפן; ירי נוסף בוצע, וסינוואר חוסל.
סינוואר היה ללא ספק מן האנשים האיומים ביותר בתולדות המזרח התיכון. ב-1989 זכה לרצף מעצרי עולם בכלא הישראלי, עקב אחריותו לרצח עשרות פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל. הוא שוחרר במסגרת עסקת שליט (היום לפני 13 שנה), חזר לרצועה ועלה אט אט בשורות חמאס, עד שהפך למנהיג הפוליטי של הרצועה. מאז חיסולם של מוחמד דף ושל איסמאעיל הניה בקיץ האחרון, הפך סינוואר גם למנהיג הצבאי ברצועה, ולמזכ"ל הארגון ככלל. סינוואר נושא באחריות העליונה למתקפת ה-7 באוקטובר, ונחשב למגבש האסטרטגיה נגד ישראל; על ידיו נמצא דם של יותר מאלף ישראלים, וכן עשרות אלפי פלסטינים – ולא נראה שהדבר אי פעם העציב אותו.
למותו של סינוואר תהיינה השלכות אסטרטגיות על המשך המערכה: ראשית, מבחינת ההנהגה של חמאס – כעת, מתוך כלל המטכ"ל של חמאס ערב המלחמה, נותרו 2 בלבד – מוחמד סינוואר (אחיו של המנוח), ועז-א-דין חדאד (מח"ט העיר עזה). לא ברור האם השניים יצליחו להיכנס לנעליו של יחיא, וייתכן ומדובר בהזדמנות לסיים את מערכת ההנהגה הכלל-רצועתית של החמאס – מהלך מפתח בדרך להביא לסיום שלטון חמאס, אחת ממטרות המלחמה.
שנית, מבחינת עסקת חטופים – עד כה נחשב סינוואר לחסם העיקרי בפני שחרור החטופים, כאשר התעקשותו בדבר סיום מוחלט של המלחמה מנע קידום עסקאות נוספות. הסרתו של סינוואר מן התמונה עשוי לפתוח פתח לגורמים רציונלים יותר להביא לשחרור החטופים, ואולי אף לקדם מהלכים שיסייעו לקראת סיום המלחמה – מהגלייה של המנהיגים ועד להסכמה לכניסת כוח בינלאומי כלשהו.
ושלישית, מבחינה מורלית – חיסולו של סינוואר מהווה מכה קשה למורל חמאס ותומכיו ברחבי העולם, ומרים את קרן ישראל. בניגוד לחודשי הקיץ, בהם ניתן היה לשגות ולחשוב שישראל מדשדשת, בשלב זה – שבוע בלבד לפני יום השנה העברי לפרוץ המלחמה – אין ספק שהושגו הישגים אדירים, ושמלחמה זו עשויה להתסיים בניצחון ישראלי מוקדם מן הצפוי.
