בסוף ימי בית שני הסתתרו בתעלות הניקוז של עיר דוד מאות יהודים שנמלטו מהלגיון הרומי. לאחרונה, כ־2,000 שנה לאחר מכן שמשו אותן מנהרות צרות של העיר העתיקה לאימון של עשרות לוחמי ולוחמות סיירת "אלון". היחידה הוקפצה מרמלה לירושלים לצורך תירגול ייחודי.
רמת החילוץ הגבוהה ביותר
סיירת אלון (209) הוקמה ב־2020, והשתתפה מאז בשורת משימות חשובות. הסיירת בנויה מלוחמים ולוחמות ואנשיה הם הכוח הראשון שמוזנק לאירועי חילוץ בשטח המדינה וגם מעבר לקווי אויב. ללוחמים תקן בינלאומי בחילוץ מסוג INSARAG, והם אינם תופסים קווים מבצעיים – אלא מתאמנים באופן רציף ומשתפים פעולה עם יחידות שונות כדי להישאר מוכנים לכל תרחיש. בעת קריסת הטריבונה בבית הכנסת בגבעת זאב במאי 2021, הוקפץ הצוות למקום וסייע בחילוץ הלכודים.
כדי לעמוד במשימות, עוברים לוחמי ולוחמות 'אלון' הכשרה אינטנסיבית בת שנה: טירונות, אימון מתקדם והכשרה יחידתית. בסיום הם מגיעים לרמת החילוץ הגבוהה ביותר – 09.
כיום כוללת הסיירת שני צוותים: אחד סדיר שכבר פועל, ואחד נוסף שנמצא בשלבי ההכשרה האחרונים. "התרגיל ברביעי האחרון היה חלק משבוע הנדסה ומינהור", מציינת בראיון למערכת "אתר צה"ל" סמל א', מדריכת חילוץ. "האימון במנהרות הכותל חתם שבוע תרגילים שלם – והחלטנו לסיים בתוואי מורכב ובהחלט לא שגרתי לניוד".
כך זה נראה בשטח
בתוך חמש דקות מרגע ההקפצה, עלו לוחמי ולוחמות 'אלון' על הציוד והתייצבו ליד כלי הרכב. בזמן הנסיעה עודכנו כי בעקבות רעידת אדמה, שלושה ארכיאולוגים נלכדו מתחת להריסות בעיר העתיקה.
"כשהגענו למקום, כל צוות תפס פיקוד על מנהרה אחרת", מתאר מפקד הסיירת, סגן ב'. "הראשונה הייתה תעלת מסתור מתקופת בית שני שאורכה כ-700 מטרים, והשנייה נקבת שילוח שאורכה 500 מטרים, שטופה כולה במים בגובה 50 ס"מ".
עוד לפני הכניסה דווח ללוחמים על מפולת שחוסמת את דרכם. בשלב הזה הופעלו הכלים הייעודיים לאתרי הרס. כאלה שנועדו לעבוד גם במעברים נמוכים וצרים במיוחד. הכוחות שלפו אתי חפירה ואלונקות מסוג 'סקייד'. "בניגוד לאלונקת ברזל רגילה", מסבירה סמל א', "ה'סקייד' עשויה מפלסטיק וגמישה בהרבה. היא מאפשרת להתנייד עם המחולץ שפינינו בתוך מעברים צרים ומפותלים".
מרחק שבין קצות האצבעות למרפק
הקבוצות נכנסו פנימה. הלוחמים צעדו במנהרות חשוכות וצפופות, ממוקדים במשימה: לפנות את הלכודים כמה שיותר מהר ובטוח. "המנהרות אף הגיעו לרוחב של כ־25 ס"מ בלבד. בדוחק הזה נדרש מהם לסחוב את האלונקות עליהן שוכב הפצוע בשיטת 'כרטיס אשראי' – בהטיה לצד על מנת שיוכלו בכלל לעבור". כדי לדמיין את הרוחב: בחלקים רבים המרחק היה כמרחק שבין קצות האצבעות למרפק.
הצפיפות הייתה רק קושי אחד. במנהרה המוצפת נדרש מהכוח להחזיק את האלונקה תמיד מעל קו המים – בכל מצב. גם כשהתקרה נמוכה או בעת טיפוס מדרגות. "הפצוע חייב להישאר תמיד מעל קו המים, שלא יירטב, ייפגע, או יאבד מחום גופו", מפרטת סמל א'. "בנוסף, לא הייתה להם אפשרות להחליף ביניהם מקומות. אותו הזוג נשא את האלונקה מקדימה ומאחור לאורך כל הדרך".
במנהרה היבשה אותרה הלכודה הראשונה בתוך 20 דקות, בקצה המסלול. את הלכוד השני מצאו הלוחמים מחוץ ל'גבולות הגזרה' שהוגדרו, באתר ארכיאולוגי שעדיין בחפירות ואינו נגיש לקהל הרחב. "בתעלה הרטובה זוהתה הלכודה השלישית והאחרונה", משחזר סגן ב'. "החובשים מיד העניקו לשלושתם טיפול רפואי ראשוני, ולאחר מכן העלו את הפצועים על אלונקות והחלו בצעדה החוצה".
נכנסים ויוצאים
לוחמי ולוחמות "אלון" מוכשרים לפעול בכל תוואי: מעבר לקו אויב, בגובה, או מתחת לאדמה. "בסוף, אירועי הרס יכולים לקרות וקורים בכל מקום וזמן. טילים, רעידות אדמה ואפילו אירועי מזג אוויר לא מבחינים בין תוואי נוח לבין אחד מורכב", מדגיש סגן ב'. הוא מסכם כי גם בתוך תעלות בנות 2,000 שנה הוכיחה הסיירת כי היא מסוגלת להיכנס לכל מקום. להיכנס וכמובן לצאת.
