ע"פ דיווחים, בשבועות האחרונים גוברת המוכנות בצה"ל ובמערכת הביטחון לקראת מערכה משמעותית בחזית הצפונית נגד חיזבאללה. דבר זה נובע ממספר גורמים:
- ראשית, ההערכה כרגע בצה"ל היא כי הזמן משחק, בטווח הארוך, לטובתו של חיזבאללה – כאשר במהלך השנה האחרונה השיג צה"ל פגיעות משמעותיות בארגון הטרור הצפוני, אשר ירדו לטימיון אם תידחה המערכה כעת בשנה או שתיים, ותינתן לארגון ההזדמנות לשקם את עצמו ולחדש עצמו מחדש, הפעם עם מוכנות רבה יותר לאופי המערכה וידע רב יותר בנוגע ליכולות צה"ל.
- שנית, הנסיבות האסטרטגיות, וההתקדמות לקראת עסקת חטופים עם חמאס – אשר כנראה תוביל לנצירת האש בחזית הדרומית למשך חודשיים לפחות. הדבר נותן לצה"ל חלון זמנים מדויק להפנות את מירב מאמציו אל החזית הצפונית.
- שלישית, כשירות הלוחמים: כרגע נמצא צה"ל במצב ביניים מבחינת כשירות חייליו: בחודשים האחרונים לא נהרגו ונפצעו חיילים רבים מדי, ורוב הלוחמים השיגו ניסיון מבצעי רב בלוחמה קרקעית ברצועת עזה; אך בטווח הארוך, שירות המילואים הארוך והלוחמה הבלתי נפסקת עשויים להוביל לשחיקה רבה יותר בקרב כוחות צה"ל ולהוריד את הכשירות הגבוהה למלחמה בחזית הצפונית.
- רביעית, חזיתות נוספות: הפגיעה החות'ית בתל אביב והמתקפה הישראלית בתימן הבהירו כי חזיתות נוספות עשויות להתפרץ במלחמה הזו – תימן, איראן, או הפיל שבחדר – יהודה ושומרון. ככל שהזמן עובר, כך גדל הסיכוי שתיפתח חזית נוספת, אשר תעסיק את צה"ל ותפשק את יכולותיו.
- חמישית, הלגיטימציה הבינלאומית: אם המערכה בצפון תידחה בשל הסכמה זמנית כלשהי עם חיזבאללה ורבים מתושבי הצפון יחזרו לביתם, הלגיטימציה ממנה נהנית ישראל כעת לצאת למלחמה תיעלם, וישראל תיתפס באופן חד-משמעי כתוקפן.
- שישית, הלגיטימציה האמריקאית: נאומו המוצלח של נתניהו בקונגרס האמריקאי הדגיש את עוצמת הברית האמריקאי-ישראלית, והעלה את הנרטיב הישראלי מחדש על סדר היום האמריקאי. כדאי לנצל הזדמנות זו, ולא לחכות עד לפעם הבאה שתתחולל תקרית הומניטרית ברצועה שתוביל למתיחות עם הממשל האמריקאי.
שום דבר אינו ודאי במלחמה זו, ויש גורמים נוספים שעל הממשלה לשקלל, כגון יחסים בינלאומיים והמצב הכלכלי של ישראל; אך שיקולים אלו יכולים להעיד על כיוון מסוים שעשוי למשוך את ישראל. הרבה תלוי בנו, והרבה תלוי גם במעשיהם של אויבנו, בצפון ובדרום.
