בימים האחרונים הגיע מזכיר המדינה האמריקאי אנטוני בלינקן לביקור נוסף בישראל, אחרי שביקר אינספור פעמים מאז תחילת המלחמה. ביקורו של בלינקן מבוצע על רקע ההכנות לתקיפה הישראלית באיראן ופריסת מערכות ההגנה האמריקאיות החדשות בישראל, יחד עם ההתפתחויות שהתחוללו לטובת ישראל בשני חזיתות המלחמה: חיסולו של יחיא סינוואר, מנהיג תנועת חמאס, בהיתקלות אקראית ברפיח; והמשך כתישת קו ההגנה וההנהגה של חיזבאללה בלבנון, כאשר רק אתמול אישר דובר צה"ל באופן רשמי את דבר חיסולו של הישאם צפי אל דין, בן דודו ומחליפו של נסראללה, בתקיפה שהתחוללה לפני 3 שבועות.
בדרום, חותר בלינקן למנף את חיסולו של סינוואר להפסקת אש לסיום המלחמה. הצמרת הישראלית סקפטית לגבי אפשרות של סיום מוחלט של המלחמה, שכן בידי חמאס נותרו עדיין יכולות צבאיות מסוכנות, ועדיין לא נוצרה אלטרנטיבה שלטונית; עם זאת, נרשמה קבלה חיובית של הצעה בלתי רשמית להפסקת אש זמנית בעד שחרור כמב חטופים חיים. ע"פ הפרסומים, חלק מן השרים מתנגדים להצעה כדי שלא לפגוע במומנטום הצה"לי; ובכל מקרה, הפרטים המדויקים טרם נודעו לציבור.
הפסקת אש זמנית ברצועה יכולה להוות עבור חיזבאללה הזדמנות לרדת מהעץ ולחתוך הפסדים, תוך סיום המלחמה הנוכחית עם ישראל. לא שלחיזבאללה נותר הרבה מה להפסיד – הנהגת הארגון בקושי קיימת או מתפקדת, לוחמיו בקו המגע נסוגים ונהרגים בהמוניהם (כאשר רק אתמול חיסל צה"ל קרוב ל-100 מחבלים, ובהם 3 בדרג מפקדי גדוד), ואתריו האסטרטגיים מושמדים בהפצצות אוויריות עוצמתיות. לא ברור איך ייראה חיזבאללה ביום שאחרי המלחמה, כיצד יצדיק את קיומו בעיני תומכיו המאוכזבים ושונאיו הכועסים, והאם יצליח להמשיך לתפקד כארגון צבאי או פוליטי. מה שברור הוא, שהמצב בגבול הצפוני יהיה שונה לחלוטין, וישראל לא תסכים לשום דבר פחות מהחלטה 1701 – נסיגה מוחלטת של חיזבאללה מעבר לליטני, ובהמשך – פירוק ארגון הטרור מנשקו והטמעתו בתוך לבנון.
