בחזית הצפונית המערכת הביטחונית נעה על ציר מורכב: מצד אחד, ניסיון לפגוע קשות בחיזבאללה, לנצל את ההזדמנות להחלשתו ולהקטנת האיום הנשקף מצדו, ולגבות ממנו מחירים בעבור כל פגיעה שלו בשטח ישראלי, באזרחי ישראל או בחיילי צה"ל; ומצד שני, ניסיון להימנע מהידרדרות למלחמה כוללת מול חיזבאללה – הן משום שהדבר עשוי להבויל למלחמה אזורית בהתערבות איראן ומדינות נוספות (דבר שבהכרח יגבה מישראל מחירים כבדים), והן משום שצה"ל טרם סיים לבצע את עבודתו ברצועת עזה. הלכך, ניתן לומר כי למעט במקרים חריגים, העדיף צה"ל להתמקד באיכות ולא בכמות, ולבצע תקיפות מדויקות נגד מטרות ספציפיות, ולא מתקפות כלליות ומפוזרות.
בהינתן מסגרת זו, ניתן להצביע על הישגים מרשימים ביותר שהניבו תקיפות צה"ל עד כה במערכה: לבינתיים נהרגו קרוב ל-500 מחבלי חיזבאללה – מספר גדול יותר מסך הרוגי הארגון במלחמת לבנון השנייה יחד עם עשרות הרוגים בארגוני טרור נלווים. תשתיות הטרור של חיזבאללה באזור דרום לבנון, שהיוו קרש קפיצה למתקפה המתוכננת על צפון ישראל, הושמדו ברובם הגדול – מרחבי היערכות, מחסני אמל"ח, דירות מסתור, עמדות תצפית, נקודות שיגור, ועוד כהנה וכהנה. על פי דיווחי צה"ל, חלק משמעותי מכוח יחידת רדואן נאלץ לסגת הרחק מהגבול הישראלי עקב הפגיעה המשמעותית בכוחותיו ובתשתיותיו – דבר שהקטין את האיום על יישובי הצפון ביחס לתחילת המלחמה (אך כמובן שאת הישג זה יהי צורך לחתום בין אם באמצעות הסדר מדיני ובין אם באמצעות מלחמת השמדה).
בזירת החיסולים, ישראל לא טמנה ידה בצלחת: בכירי חיזבאללה התגלו כקלים יותר לחיסול מאשר בכירי חמאס (ייתכן והדבר נובע מכך שחמאס התרגל להתחמקות בעשורים האחרונים, בעוד שלבכירי חיזבאללה לא היו הרבה הזדמנויות לתרגל מגננה מפני ישראל), ונדמה כי כאשר ישראל באמת מעוניינת בכך, היא מסוגלת לחסל כל בכיר – בין אם בנסיעת רכב בצור או בצידון, ובין אם במשרדים על קרקעיים או תת-קרקעיים בדאחיה של ביירות. בין הבכירים המחוסלים – אבו-נעמה נאסר, מפקד יחידת עזיז (החטיבה המרחבית במערב הגבול הישראלי); ויסאם א-טויל, מפקד כוח רדואן; טאלב סאמי עבדאללה, מפקד המערך הרקטי; וכמובן פואד שוכר 'חאג' מוחסן', ששימש בפועל כרמטכ"ל הארגון. אין ספק שנסראללה עצמו נמצא על הכוונת גם כן, ושברגע הנכון תדע ישראל להיפטר מן הגדול שבצורריה.
ישראל לומדת את הנשקים ואת שיטות הפעולה של חיזבאללה, ומוצאת באיטיות דרכים שונים ומגוונים להתמודד איתם – כמטב"מים ופצמ"רים, ועד לרקטות בורכאן וטילי נ"ט, צה"ל מצליח לצמצם מאוד את כמות ההרוגים והפצועים בצפון. במלחמה זו נורו על ישראל פי 4 חימושים מגבול הצפון מאשר ב-2006 – אך ב-2006 נהרגו פי 4 חיילים ואזרחים מאשר כיום. אין ספק שגם בתחום המודיעיני יש התפתחויות משמעותיות ולמידת אויב נרחבת – דבר אשר בא לידי ביטוי במתקפת המנע שהתחוללה ביום ראשון בבוקר, במהלכה סוכלה התארגנות חיזבאללה לירי ארוך טווח לעבר ישראל כמעט לחלוטין. פרטי מתקפת המנע לא ידועים, אך מסתמן שמדובר היה בהצלחה מבצעית ומודיעינית גדולה, שצריכה לתת לישראל אופטימיות לקראת המלחמה העתידית.
אין ספק כי בחזית הצפונית סופג חיזבאללה מכות קשות פי כמה וכמה מאשר ישראל, כמותית וגם פרופורציונלית. עינינו רואות כי לא מדובר במספיק כדי להפסיק את המלחמה, אך מדובר במספיק כדי לבלום את צמיחתו בשנה זו, ולדאוג שהזמן בחזית הצפונית ישחק לטובתה של ישראל.
