״לא זכינו להביא ילדים לעולם. עשית עבור זה את כל מה שיכולת. היו פרופסורים מאוד מאוד גדולים שאסרו עלייך להמשיך לעשות טיפולים אבל הלכת לרופאים אחרים כדי כן להמשיך. סבלת בשביל זה ייסורים בגוף, קשים ומרים. היו התעלפויות ואשפוזים. אבל המשכת. לא התייאשת״.
עוד ספד לה בעלה בכאב: ״כל לילה כשהייתי הולך ללמוד בקבר רחל היית נשארת לבד במסירות נפש. לפני כמה חודשים הערת אותי עם חלום שנהרג בתאונה. הרגעתי אותך שזה כלום – אבל את צדקת בחלום הזה״.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.