יוסי שרעבי, שנחטף מביתו בקיבוץ בארי בטבח השבעה באוקטובר, נהרג בשבי והושב לקבורה בישראל – הובא היום (ב') למנוחות בבית העלמין בקיבוץ.
נירה שרעבי: "היית לי מגן אנושי"
"אני עומדת במקום שמתחיל מהסוף". לדבריה, בשנתיים האחרונות לא הפסיקה לשאול "למה", ותיארה תחושת ריק שמלווה אותה מאז: "הולכת לישון לבד, מתעוררת לבד, מחפשת את כפות הידיים שלך שיחבקו".
בהמשך דבריה שיחזרה את הדרך המשותפת שעשו יחד – החל מהרגע שבו הכירו, ועד לתכניות העתיד שלא התגשמו: "מצאתי בך רק עוד ועוד מהטוב. זה לא היה דבר נדיר – זה היית אתה".
נירה סיפרה כי גם לאחר מותו היא חשה אותו בנוכחותן של שלוש הבנות. לדבריה, כל אחת מהן נושאת חלק ממנו, וכולן יחד משלימות את דמותו. "אני רואה אותך בהן. אני רוצה להתפעל מהן איתך, כמו שעשינו תמיד".
היא תיארה גם את המסע לתאילנד, שנערך לפי תכנונו של יוסי, וציינה כי בזמן השהות שם התקבלה הידיעה על מותו: "הרגשנו שאנחנו ממלאות את הצוואה שלך". בסיום דבריה התחייבה להמשיך לדאוג לאמו של יוסי, ולהיות חזקה עבור הבנות. "אני יודעת שאתה שומר עלינו מלמעלה ואני סומכת עליך, שעזרי יבוא ממך – כמו תמיד".
יובל שרעבי: "רק תבטיח שתלווה אותי לכל מקום"
יובל שרעבי, בתו של יוסי, סיפרה כי רק כעת – כשאביה הובא למנוחות – היא מרגישה שיכולה להתחיל לנשום. לדבריה, את ההספד כתבה בטיול שתכנן עבורה בקוסמוי, המקום האהוב עליו, ובזמן שנועד להיות משותף לשניהם – אך התרחש בלעדיו.
היא תיארה את השנה שחלפה מאז נודע על מותו: שנת שירות, גיוס מתקרב, ותוכניות לטיול הגדול בדיוק כפי שחלם – ניו זילנד, אוסטרליה, אמריקה – אך הפעם לבדה. עוד סיפרה על הקשר עם בן זוגה אופיר, שהיה בשבי יחד עם יוסי: "כשהמחבל שאל אותך אם אתה מאשר שנתחתן – הסכמת. כשאני אתחתן איתו, אעשה את זה בלב שלם".
בהמשך דבריה התחייבה לשמור על אמה, אחיותיה וסבתה, ולספר לעולם איזה אבא היה: "אני אמשיך את הדרך שלך, אז רק תבטיח שתלווה אותי לכל מקום. אני לא יכולה להמשיך בלעדיך".
אלי שרעבי: "תודה על החיים שהובלת"
אלי שרעבי, אחיו של יוסי ושורד שבי בעצמו, ספד לו ואמר: "אחרי יותר משנתיים של המתנה, של חרדה, של חוסר ודאות – אנחנו סוף סוף זוכים לקבור אותך כאן בבית, באדמת בארי. זה לא הסוף שייחלנו לו, אבל זו התחלה של צדק מאוחר. של מקום לנשום. של מקום לבכות".
הוא תיאר את יוסי כיותר מאח – עוגן, איש של לב ענק, מסירות שקטה ואהבת אדם: "לא חיפשת כותרות – רק להיות טוב. והיית טוב, הכי טוב". הוא שיחזר את יום החטיפה, וסיפר על המאבק שניהלה המשפחה מאז: "נירה, יובל, אופיר, אורן, אמא, שרון, אסנת, הילה, כל הגיסים, האחיינים, משפחות שרעבי והרמן – עם תמיכה של חברים, קהילת בארי ועם ישראל כולו. כי אהבה לא שוכחת. משפחה וחברים לעולם לא מוותרים".
הוא הוסיף: "אנחנו נפרדים, אומרים לך תודה על החיים שהובלת, על הדוגמה שהיית, על האהבה שהשארת בנו גם כשאתה לא פה". בסיום דבריו התחייב: "אנחנו נמשיך, בשמך, בזכרך, בדרכך. ונבטיח שנזכור, שנספר, ושנאהב – בדיוק כמו שאתה אהבת. יהי זכרך ברוך, אחי. נוח על משכבך בשלום".
