לבית החולים רמב"ם בחיפה פונות אתמול (ב') אישה ושני ילדים מהקהילה הדרוזית בסוריה, שנפצעו באירוע ירי באזור סווידא בשבוע שעבר. אב המשפחה נהרג במקום והאם נפצעה באורח בינוני. בתה בת ה-16 נפצעה בינוני והבן בן ה-6 נפצע קשה וסבל משברים מרובים ומפגיעת ירי. לאחר שהות של מספר ימים במרפאה מקומית, בהם מצבו של הבן הידרדר, הוחלט לפנותם לטיפול בישראל.
"מפגש בלתי צפוי בחדר הטראומה"
במהלך קבלת הפצועים אחד מאנשי הצוות, אח ממוצא דרוזי, שם לב לשם משפחתם והבין כי הוא מוכר לו. הוא עדכן את אחד הרופאים התורנים במחלקה הכירורגית, גם הוא בן העדה הדרוזית, בעל אותו שם משפחה.
בירור קצר העלה שמדובר בבני משפחה מדרגה רחוקה, שלא נפגשו מעולם. "אבא שלי הגיע לישראל ב-1947 והשאיר את משפחתו מאחור. שמענו עליהם רק מסיפורים, ופתאום אני מוצא את עצמי עומד מול קרובת משפחה שמעולם לא הכרתי. הרגשתי צמרמורת", סיפר הרופא.
עוד באותו הנושא
- מהתחקיר הראשוני עולה כי יובל בן ה-4 שנעדר במשך כיממה צעד לכיוון שחשב שיוביל אותו בחזרה לביתו. במהלך הלילה הוא נרדם בשטח, ובבוקר בחר להישאר באזור מוצל. החלטה זו, לצד התנהלותו בשטח, היא שככל הנראה הצילה את חייו, כך מסר מפקד מחוז דרום
- נשיא המדינה שוחח עם נועם שמחי, שאיתר את הילד הנעדר: "עם ישראל הוכיח שוב את עוצמת הערבות ההדדית שלו"
- אין התרגשות כזו: שוטר נותן ליובל בן ה-4 לשתות מים – רגעים ספורים לאחר שנמצא
- בשורות משמחות: יובל בן ה-4 שנעדר כבר יומיים – אותר בריא ושלם

"הרגשתי שאני בבית"
האם הפצועה סיפרה על תחושותיה בעקבות המפגש המפתיע: "הרגשתי שאני במקום שהוא כמו הבית, עם המשפחה שלי. המתח שהיה בי כשנכנסתי לבית חולים במדינה זרה נעלם. אני מודה לאלוקים ולישראל על הטיפול, ומקווה שישראל תמשיך לעזור לדרוזים. מה שקורה בסוריה עדיין לא נפסק, ואין לנו על מי לסמוך מלבדכם".
