שורד השבי מקסים הרקין נאם הערב (ש') בכיכר החטופים, לראשונה מאז שוחרר באוקטובר האחרון. "זה מאוד מרגש לעמוד כאן. לא הכנתי נאום. אני מדבר מהלב. אני פה בזכותכם, מגשים את החלום שלי. אני שנתיים חלמתי על הרגע הזה. לעמוד כאן. להגיד תודה. אתם הגיבורים האמיתיים – החזרתם אותי הביתה".
"אני חייב לכם את החיים שלי"
הרקין הדגיש כי המאבק להשבת החטופים חייב להימשך: "אנחנו ניתן את כל הפוש והכוח ונגיע לפיניש – נחזיר את כולם. אנחנו חייבים". הוא תיאר את הרגעים בשבי: "כשישבתי במטרו, במנהרות שם, ראיתי את כל העוצמה הזו. טירוף. אמרתי דבר אחד פשוט – אם הייתי יכול פיזית לעמוד פה ולחבק את כל מי שיש לנו ולהגיד להם פשוט תודה – הייתי עושה את זה. אז אני מחבק אתכם מפה מהבמה".
לקראת סיום פנה לקהל בבקשה לשמור על רוח התקווה: "אני רוצה לחזור על עצמי – ולבקש מכם, כולכם, אני מעריץ אתכם – תשמרו על זה. למרות כל הקושי, כל הכוח שיש בנו – אסור לאבד את זה. צריך לעזור לזה לצמוח ולצמוח". הרקין סיים במילים: "תודה רבה. אני חייב לכם את החיים שלי".
העדות של מקסים מהשבי
מקסים סיפר בשבוע שעבר בכנס הלאומי הראשון לרפואה צבאית כי "מאותו רגע שזרקו אותי על הרצפה בעזה, הבנתי שכל יום נוסף הוא מתנה. רק אחרי 24 שעות הצלחתי להוציא פיפי מרוב הלחץ. זו הרבה עבודה פנימית להבין את המצב". לדבריו, החטופים היו נתונים לשליטה מוחלטת: "החליטו בשבילנו אם נלך לשירותים עכשיו או אחר כך. הורדנו מים פעם בשלושה-ארבעה ימים, משחת שיניים קיבלנו פעם בחודש וחצי, וצחצחנו שלושה יחד. סיפרו לנו רק דברים רעים. את מותו של סינוואר גילינו במקרה, בפברואר".
בהמשך תיאר את הרעב: "במשך חמישה חודשים אחרונים אכלנו 2,500 קלוריות לשבוע. הרעב מגיע למצב שאתה כבר לא מרגיש אותו. אתה לא מצליח לישון. איבדתי קרוב ל-40 קילו. הלחץ הנפשי עצום, המוח לא נח, רק המחשבות של 'מה יהיה אם". הוא הודה לצוותי השיקום: "הקב"ן שליווה אותי היה מדהים, הרגשתי כאילו 30 שנה הוא מטפל בחטופים. אתם תותחים. תמשיכו לעזור, יש אנשים שלא מודעים ולכן פוחדים".
