בכתבה שפורסמה הבוקר (ד'), באתר 'ישראל היום', נחשפו פרטים חדשים על חיסולו של אדריכל ה-7 באוקטובר ורב המרצחים יחיא סינוואר. המרדף הממושך כלל מספר פעולות אמיצות בשטחי הרצועה והביאו את צה"ל לתובנות משמעותיות על מפת המודיעין הנצרכת באזור.
במשך עשרה חודשים ניהלו שב"כ, אמ"ן וצה"ל מצוד מודיעיני ומבצעי אחר יחיא סינוואר, כשברקע דרישה מדינית ברורה לחסלו. סינוואר הסתתר תחילה בחאן יונס, שם שהה עם בכירי חמאס במתחם תת-קרקעי. אוגדה 98, בפיקוד תא"ל דן גולדפוס, פתחה בתמרון מהיר אל לב העיר, אך עקב מחסור במודיעין ובסד"כ, סינוואר הצליח להימלט.
בהמשך, ניסו כוחות צה"ל לסגור עליו מכל הכיוונים, ובשלב מסוים אף התקרבו לבית שמתחתיו שהה – אך פספסו אותו בדקות. באביב 2024 עבר סינוואר לרפיח, שם השמידה אוגדה 162 את רשת המנהרות עליה הסתמך ואילצה אותו לעלות לפני השטח. באוקטובר, לוחמי גדוד 450 מחטיבת ביסלמ"ח זיהו אותו ושמו סוף למרדף הממושך.
סימון היעד
מהרגע הראשון סימן הקבינט המדיני-ביטחוני את חיסולם של בכירי חמאס – ובראשם יחיא סינוואר – כאחד מיעדיו המרכזיים של התמרון הקרקעי ברצועת עזה. המשימה המודיעינית הוטלה באופן טבעי על שירות הביטחון הכללי. "תחום הסיכולים מאז ומתמיד חנה אצלם", מסביר גורם ביטחוני. השב"כ, שכבר עקב מקרוב אחר הנהגת חמאס, ניגש למשימה בנחישות – גם מתוך רצון לנקום את העלבון שספג מידי סינוואר ואנשיו ב־7 באוקטובר. "שב"כ שם המון משאבים על איתור סינוואר ויתר הבכירים", אומר גורם שהיה מעורב במצוד.
יצירת תמונת המודיעין
כבר בתחילת המלחמה הקים אגף המבצעים של השב"כ חמ"ל ייעודי, אליו זרם מידע מודיעיני ממגוון גופים – מרחב דרום של השירות, אמ"ן, פיקוד דרום ועוד. דסקאי החמ"ל, שבעבר עבדו בעיקר עם מודיעין טכנולוגי, החלו לקבל גם תמלולים מחקירות מחבלים שנלכדו בשטח, לצד שלל מסמכים שנתפסו וכללו רמזים על מקום הימצאו של סינוואר – או כפי שכונה בחמ"ל: "האָס". מידע נוסף הגיע מתוך סיכומי ישיבות של הנהגת חמאס שהתנהלו במהלך הלחימה. "הכל הוצלב בחמ"ל המיוחד של השב"כ", אומר הגורם הביטחוני.
במהלך המלחמה הצטבר בחמ"ל של השב"כ מידע רב, אך בימיה הראשונים הצליחו בשירות רק להעריך באופן כללי את מיקומו של סינוואר – בעיר חאן יונס. הבחירה שלו להסתתר דווקא שם לא הייתה מקרית: זו עיר הולדתו, המקום שבו חי במשך שנים, ושבו הרגיש בטוח ומוגן יותר מכל מקום אחר. בדיעבד, התברר כי כבר בליל 7 באוקטובר ירד סינוואר אל המנהרות שמתחת לביתו יחד עם בני משפחתו, ומאז נותר קרוב לשם במשך חודשים ארוכים. ההערכה היא שסינוואר בחר להישאר בחאן יונס גם כשהסכנה התגברה, מתוך תחושה שצה"ל לא ימהר להיכנס אליה בפעולה קרקעית – תחושה שהתבססה על הערכותיו המוקדמות, וכנראה גם על ניסיון העבר.
יחד עם סינואר – בכירים נוספים
בעומק המנהרות שמתחת לחאן יונס, לצד אשתו וילדיו, הסתתרו עם סינוואר גם עם בכירים נוספים – בהם מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, שלפי ההערכות הגיע לאזור מעזה לאחר 7 באוקטובר. אליהם הצטרף גם ראפע סלאמה, מפקד חטיבת חאן יונס. השלושה, יחד עם אחיו של סינוואר מוחמד – שנכח לצידם עד שלב מסוים – הפכו לקבוצת המבוקשים המצומצמת ביותר שנעלמה בתוך סבך המנהרות האינסופי בעיר.
למרות הבידוד, המשיכה הנהגת חמאס לנהל מתוך מקום מחבואה את הלחימה מול צה"ל ואת המגעים לשחרור החטופים, תוך שמירה קפדנית על סודיות ומידור. סינוואר נמנע ככל האפשר משימוש באמצעים אלקטרוניים, והעביר מסרים דרך בלדרים מהימנים בלבד.
למרות הדיווחים – סינואר לא שהה לצד חטופים ישראלים
ההסתגרות הזו לא פסחה גם על החטופים הישראלים. בניגוד להערכות שפורסמו, אין בידי המודיעין הישראלי עדות חד־משמעית לכך שסינוואר החזיק בקרבתו חטופים לאורך הלחימה. אמנם אחת החטופות ששוחררה, יוכבד ליפשיץ, סיפרה כי פגשה את סינוואר במנהרות – אך גורם במנהלת החטופים של צה"ל מדגיש כי "לאורך כל המלחמה לא הופק מודיעין שנגע למיקומו של מנהיג חמאס, או למיקומם של בכירים אחרים, כתוצאה ממידע שהגיע מחטופים". על פי ההערכות, סינוואר בחר שלא לשהות בקרבת החטופים מחשש שמיקומו ייחשף.
בשב"כ קיוו להכניס כוחות לחאן יונס כבר בשלבים הראשונים של המערכה הקרקעית. אף שהמודיעין הצביע על העיר כמקום המסתור של סינוואר ואנשיו, ולמרות שהקבינט המדיני-ביטחוני הדגיש את חשיבות הפגיעה בצמרת חמאס, בחר צה"ל לפתוח את התמרון דווקא בצפון הרצועה. כך נדחה המרדף הישיר אחר סינוואר – ונאלץ להמתין.
כיבוש חאן יונס
במהלך נובמבר 2023 קיבלה אוגדה 98 את המשימה הדרמטית: כיבוש חאן יונס. בראש האוגדה עמד תת־אלוף דן גולדפוס, שכיום כבר קודם לדרגת אלוף. כשהעביר את הפקודה לקציניו, הבהיר כי מבחינתו מדובר במשימה ממוקדת – חיסול הנהגת חמאס המסתתרת בעיר. בהתאם לכך גובשה התוכנית המבצעית של האוגדה.
בעוד שבמבצעים קודמים בצפון הרצועה פעלו הכוחות מהפריפריה אל מרכזי הערים – מהלך שהותיר למחבלים זמן לברוח – בחרה אוגדה 98 לשנות כיוון. שבע החטיבות שתחת פיקודה קיבלו הוראה לנוע במהירות גבוהה ישירות ללב חאן יונס, במטרה לנצל את אפקט ההפתעה. הכוחות נדרשו להיכנס בזריזות אל מערך התת־קרקע בעיר, להשתלט על פתחי מנהרות ולחסום את דרכי המילוט. המטרה הייתה ברורה: להפתיע את בכירי חמאס במעוזם, ללכוד אותם מתחת לאדמה – ואז להתחיל לצוד אותם, אחד אחד.
אבל התוכניות הללו התנגשו בבור מודיעיני עמוק. במשך שנים, חאן יונס לא עמדה בראש סדר העדיפויות של צה"ל, ובשל כך גם חקר רשת המנהרות שמתחתיה היה חלקי ודל. כשהגיעו הכוחות לקרקע, התברר שהמידע שברשותם על המרחב התת־קרקעי היה מוגבל מאוד. בפועל, צה"ל כמעט שלא ידע מה הוא עומד לפגוש באדמת חאן יונס – אילו מבנים מחוברים למנהרות, היכן מסתתרים בכירי חמאס, ואילו דרכי מילוט קיימות.
השלמת המשימה דורשת כוחות נוספים
המודיעין החסר והתחושה כי השלמת המשימה דורשת כוחות נוספים, לא מנעו מאוגדה 98 לנסות. למרות הפערים והסיכונים, מפקדי האוגדה בחרו לדחוף קדימה ולבצע את המהלך. הכוחות חדרו אל ליבת חאן יונס כשהם מצוידים במידע חלקי בלבד, תוך שהם מסתמכים על יוזמה מבצעית, תעוזה וגיבוי מודיעיני מתעדכן. בעודם פועלים בשטח מורכב ובלתי מוכר, ניסו לייצר תמונת מצב בזמן אמת – לאתר פתחים, לשבור קירות, לזהות דפוסים, ובעיקר: למצוא כל קצה חוט שיוביל אל יעד העל – יחיא סינוואר.
למרות הלחץ, צה"ל החל את התמרון בצפון הרצועה בלבד. רק לאחר סיום הסכם החטופים הראשון, ב־1 בדצמבר 2023, קיבלה אוגדה 98, בפיקוד תא"ל (כיום אלוף) דן גולדפוס, את הפקודה להיכנס לחאן יונס. יעד העל: חיסול בכירי חמאס.
להפתעת צה"ל, חמאס לא פתח באש בתת־קרקע. ללוחמים היה יתרון בזכות אמצעי ראיית לילה, בעוד המחבלים הסתמכו על פנסים – וברחו. הם פוצצו מאחוריהם את המנהרות בעזרת דלתות הדף, מה שאִפשר להם להימלט פעם אחר פעם.
רצח ששת החטופים
רצח ששת החטופים, הירש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלמוג סרוסי, כרמל גת ואלכס לובנוב, במנהרה זעזע את המדינה – אך סיפק קצה חוט נדיר. ממצאים פורנזיים הצביעו על כך שסינוואר שהה במתחם זמן קצר קודם לכן. "פרה עיוורת תת־קרקעית", כך תואר המרדף המורכב של דצמבר. לוחמים שהו ימים במנהרות, לעיתים ממש מעל בכירי חמאס, כשהם מופרדים רק בכמה מטרים של אדמה.
לקראת ינואר 2024, אחרי חודש של מרדף עקר, החליטו באוגדה לשנות גישה. 17 פירים סומנו, ומתוכם נשלחו "זרועות" שיחסמו את כל דרכי המילוט – "שיטת התמנון". קציני מודיעין צעירים תרמו רעיונות קריטיים, בגישה שעד 7 באוקטובר הייתה לא מקובלת.
ואז זה קרה: הכוח הישראלי נכנס לבית תמים מעל אחד הפירים שלא אותר – ויצא מבלי לגלות את מה שמתחולל תחתיו. בדיעבד התברר שסינוואר, דף וסלאמה הסתתרו ממש שם. "אם היינו מוצאים את הפיר הזה, זה היה סוף הסיפור שלהם", אמר גורם ל'ישראל היום'
באותו זמן, כוח אחר של האוגדה הצליח לאתר את הפיר – אבל מהכיוון ההפוך, מתוך המנהרה. אך היה זה מאוחר מדי: בזמן שבין עזיבת הכוח שמעל הקרקע להגעת הכוח שמתחתיה, נמלטו שלושת הבכירים כשהם מחופשים לנשים, והשאירו אחריהם מסמכים, דולרים – ו"קפה שעדיין היה חם", כפי שתיאר מפקד האוגדה גולדפוס.
