בטקס סיום קורס קציני חי"ר שהתקיים בתחילת השבוע בחולון, הציב ראש הממשלה נתניהו דרישה חסרת תקדים בפני המשטר הסורי החדש, בהובלתו של אל-ג'ולאני: "אנחנו דורשים פירוז מלא של דרום סוריה מכוחות המשטר החדש. כמו כן, לא נסבול כל איום על העדה הדרוזית בדרום סוריה". בנוסף, פרסומי צה"ל מהשבועות האחרונים אודות בניית מוצבי קבע באזור החיץ, עליו השתלטה ישראל בדצמבר לאחר המהפכה בסוריה, מעידים כי לישראל יש תוכניות ארוכות טווח עבור הזירה הסורית.
אז מה בעצם קורה בגבול הגולן, ומה הקשר לדרוזים?
דרוזים במרחב: נאמנות לביטחון
כדי להבין את המצב בגבול הסורי במלואו, צריך להבין קודם כל את פריסתה של העדה הדרוזית במרחב. הדרוזים הם חלק מהעם הערבי, אך אינם מוסלמים – אלא מחזיקים בדתם המיוחדת. הדרוזים (כמיליון במספרם כיום) חיו בעיקר באזור מרכז הלבנט; גבולות השתנו סביבם לאורך המאה ה-20, אך הדרוזים לרוב לא היו בעלי שאיפות לעצמאות, אלא נטו לדבוק בשלטון שיוכל להעניק להם ביטחון.
וכך הדרוזים שחיו בצפון ישראל, בהרי הכרמל והגליל, הפכו לאזרחי ישראל מלאים ושותפים בצה"ל; הדרוזים בלבנון הפכו לשחקנים פוליטיים עצמאים בפוליטיקה העדתית; והדרוזים בדרום סוריה, באזור לאורך ירדן המכונה 'הר הדרוזים' (מרחק כ-100 ק"מ מגבול הגולן), שהיוו את ריכוז האוכלוסייה הגדול ביותר – נהנו בתחילה מאוטונומיה תחת הצרפתים, אך הסכימו להסתפח לסוריה בשנות ה-30.
המיעוט הדרוזי הקטן שבצפון רמת הגולן הפכו לסיפור מורכב יותר. במרחב היו כשמונה כפרים וערים דרוזים המעורים זה בזה בקשרי כלכלה ונישואין, ומלחמת ששת הימים ב-1967 חילקה אותם לשני גושים.
ארבעה כפרים ובראשם מג'דל שמס היו תחת שליטה ישראלית, וארבעה כפרים ובראשם בית ג'ן נותרו תחת שליטה סורית – אם כי מיקומם הגיאוגרפי העקרוני היה ב'מרחב החיץ' שנוצר בין ישראל וסוריה בהסכמי הפרדת הכוחות ב-1974. בניגוד לדרוזים הגליליים, הדרוזים ברמת הגולן שמרו על נאמנות למשטר הסורי, וסירבו לקבל אזרחות ישראלית שהוצעה להם לאחר סיפוח הגולן בידי ישראל ב-1981.
מלחמת האזרחים בסוריה: שינוי כללי המשחק
אבל מלחמת האזרחים בסוריה שינתה את הכול: הדרוזים בגולן שראו את האלימות הכבירה במולדתם הישנה, החלו להביע פתיחות רבה יותר לשלטון הישראלי. הדבר התחזק לאחר התקיפות נגדם מצד חיזבאללה במלחמה האחרונה (שבשיאם נפילת הרקטה במג'דל שמס, שהרגה 12 ילדים ששיחקו כדורגל). גם הדרוזים שבצד הסורי של רמת הגולן חשו פגיעים יותר, לאחר שכפריהם נכבשו ע"י צבאות שונים ואף בידי דאע"ש לתקופות מסוימות.
הניצחון הסופי של אל-ג'ולאני במלחמה העלו חששות כבדים אצל הדרוזים בצד הסורי של רמת הגולן, בשל עברו הבעייתי והאופי הג'יהאדיסטי של צבאו. גורמים אלו העלו חשש גם אצל ישראל, שכבשה את מרחב החיץ בתחילת חודש דצמבר, ובהם כפרי הדרוזים – דבר שהביא לאיחוד מחודש של הדרוזים בגולן. מכפרים אלו אף עלתה בקשה מפורשת להסתפח לידי ישראל.
הסיפור של חצי מיליון הדרוזים שב'הר הדרוזים' מורכב יותר. גם הם איבדו את אמונם במשטר הסורי בעקבות המלחמה, ואלימות שהופנתה כלפיהם משני הצדדים למרות שניסו לשמור על נייטרליות.
בתחילת אוקטובר 2023, ממש רגע לפני פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', שטף גל הפגנות את הר הדרוזים נגד משטר אסד. המנהיג הרוחני של העדה שיח' חיכמת אל-היג'רי אפילו הכריז באופן תקדימי שיש לקדם ג'יהאד מול האיראנים וסייעניהם. מיליציה דרוזית הוקמה, תחת הכינוי 'המועצה הצבאית של סווידה'. הפלתו של אסד והחלפתו של אל-ג'ולאני לא השיבה לדרוזים את ביטחונם במשטר הסורי, וקולות רבים נשמעו הקוראים להשבת האוטונומיה, עליה וויתרו הדרוזים לפני 90 שנה.
הכנסת עובדים: פוטנציאל כלכלי
אזור החיץ שכבשה ישראל לאורך גבול הגולן נועד להגן על יישובי רמת הגולן, ולמנוע התבססות של ארגוני טרור שונים מול ישראל. לכן, ניתן להבין כי דרישתו הקשה של נתניהו מאל-ג'ולאני – להימנע מהצבת יחידות של הצבא הסורי מדרום לדמשק – נועדה לא עבור ביטחון ישראלי, אלא בעיקר כדי להעניק לדרוזים גיבוי בדרישתם לאוטונומיה. אז איך בדיוק מקדמת אוטונומיה דרוזית את האינטרסים הישראלים?
ישראל לא הבהירה עדיין את כוונותיה. אך על פי דיווחים בשני מקורות – רשת אל-ערביה הסעודית ועיתון אל-אח'בר הלבנוני – ישראל מקדמת הכנסה של פועלים מדרום סוריה לעבודה בשטח ישראל. הדבר מבוצע בשיח ישיר של קציני צה"ל מול מפקדי הכפרים, ויכול להניב תוצאות חיוביות עבור ישראל בשתי דרכים עיקריות:
- ראשית, קידום יחסים טובים עם האוכלוסייה הדרוזית והסונית שנמצאת באזורים הכבושים בידי צה"ל.
- שנית, כוח עבודה איכותי וזול. עבור הפועלים הסורים, משכורת של 300-350 שקלים ביום היא מכובדת בהחלט, וישראל זקוקה לידיים עובדות במיוחד בתקופה זו בה הכנסת הפלסטינים לישראל מוגבלת. גם הדרוזים שבהר הדרוזים יכולים להתעניין בעבודה בישראל – כאשר בתקופה האחרונה הושחתה כלכלתם לחלוטין בידי מבריחי סמי קפטגון, בחסות משטר אסד.
הזדמנות לקשר עם הכורדים
מלבד האינטרס הכלכלי, עשוי להיות לישראל אינטרס גיאוגרפי בעל חשיבות אסטרטגית עליונה. ניתן להבין זאת על ידי הסתכלות במפה דמוגרפית של סוריה – כאשר אפשר לראות באופן ברור כי כמעט כל האוכלוסייה הסורית מתגוררת לאורך הים, או בשרשרת הערים דמשק-חומס-חמה-חלב. בכל המרחב הדרום-מזרחי של סוריה שלאורך גבולות ירדן ועיראק יש בעיקר מדבריות ושטחים ריקים, ושתי אוכלוסיות מרכזיות – הדרוזים שבהר הדרוזים, והכורדים שבאוטונומיה הכורדית שמעבר לפרת.
לכורדים יש יחסים טובים עם ישראל מאז אמצע המאה ה-20, אך היכולת הישראלית לתמוך בכורדים תמיד הייתה מוגבלת בשל היעדר הגישה הגיאוגרפית. חיבור ישראלי לאוטונומיה הכורדית, דרך אוטונומיה דרוזית חדשה, יסייע לישראל להדק את יחסיה עם הכורדים ולחזק אותם.
בפוסט – שרטוט סכמטי של הגבולות האפשריים לאוטונומיות:
#قال تعالى:
{لَا يَنْهَاكُمُ اللَّهُ عَنِ الَّذِينَ لَمْ يُقَاتِلُوكُمْ فِي الدِّينِ وَلَمْ يُخْرِجُوكُمْ مِنْ دِيَارِكُمْ أَنْ تَبَرُّوهُمْ وَتُقْسِطُوا إِلَيْهِمْ إِنَّ اللَّهَ يُحِبُّ الْمُقْسِطِينَ}إنني، #كأحد شباب الطائفة العلوية، أُعلن وبكل وضوح وصرامة، وقوفي موقفًا… pic.twitter.com/w9RcBLdHyw
— Alawite citizen ️ (@cnsk32) February 24, 2025
למהלך כזה, בו ישראל תיצור 'שרשרת' של בריתות לאורך הגבול הסורי עם ירדן ועיראק, תהיינה השלכות אסטרטגיות אדירות עבור קטיעתם של שני צירים מאיימים.
- הציר השיעי מאיראן ללבנון דרך סוריה ועיראק – כאשר היכולת האיראנית לתגבר את חיזבאללה דרך היבשה תיפסק באופן הרמטי יותר.
- הציר הסוני החדש והמאיים, שעלול להיווצר מטורקיה ומסוריה של אל-ג'ולאני לעבר ירדן ואף אזור יהודה ושומרון – כאשר הר הדרוזים יהווה מחסום בדרך להתפשטות טורקית. תמיכה ישראלית בכורדים שבצפון סוריה תהווה גמביט עוצמתי מול הטורקים, אשר מעוניינים בדיכוי העצמאות הכורדית ככל הניתן.
הסונים במרחב: אתגר
הבעיה היחידה בדרך לשרשרת שכזו היא השלב שבין ישראל להר הדרוזים – כאשר מדובר במרחב של כמה אלפי קילומטרים רבועים בהם אוכלוסייה סונית הנאמנת לשלטון הסורי החדש. בעיר דרעא המרכזית שבאזור זה התקיימו אתמול (ב') הפגנות מחאה חזקות נגד רה"מ נתניהו וישראל ככלל.
הפגנות התקיימו גם בכפרים קטנים יותר, סמוכים יותר לאזור החיץ – כאשר בחודשם האחרונים נאלץ צה"ל להתמודד בכפרים אלה עם חיכוכים מול האוכלוסייה הסונית המקומית, אשר בניגוד לשכניהם הדרוזים מתנגדים בכל תוקף לכיבוש הישראלי. עד כה לא הרתיעו החיכוכים את צה"ל מאחיזתו באזור, ומהעמקת השליטה בבניית מוצבים חדשים, אך הדבר כן יוכל להוות חסם בדרך לתמיכה מתמדת בהר הדרוזים.
התגובה הדרוזית
כרגע, הכדור נמצא בעיקר בידיהם של הדרוזים שב'הר הדרוזים', להם העניקה ישראל באופן רשמי גיבוי. בימים האחרונים עולים תיעודים רבים של גיוס מחודש של חברים ל'מועצה הצבאית של סווידה', כאשר מנהיג המועצה טארק אל-שאופי אמר ביחס לנתניהו כי "אנו מביעים תודה לכל אלו שתומכים בעמדת המועצה הצבאית להגן על האוכלוסייה הדרוזית ולהבטיח יציבות אזורית". המנהיג שיח' אל-היג'רי אמר כי הוא קורא להתערבות בינלאומית לקידום מדינה סורית שישרור בה שלטון החוק, וכי עד כה לא באה לידי ביטוי בהנהגה הסורית היכולת לעשות כן.
בינתיים, גם ממשלת סוריה הביעה התנגדות תקיפה לדבריו של נתניהו. אל-ג'ולאני הצהיר כי "סוריה היא אחת, ואיננה ניתנת לחלוקה", וקיים היום (ג') מספר מפגשים עם מנהיגים מן העדה הדרוזית שבסוריה. דיווחים אחרים מעידים כי חלק מהכוחות הדרוזים כבר ביצעו צעדים להבטחת עצמאותם, כגון השתלטות על שדה התעופה של א-סווידה, אך המצב עוד צריך להתבהר.
לפני מספר שבועות, הכריז נתניהו כי ישראל "משרטטת מחדש את גבולות המזרח התיכון". הגבולות העדתיים כבר שונו בלבנון, וכך גם הגבולות הפיזיים ברצועת עזה; אך הקמה של אוטונומיה כורדית תהווה שינוי ברמה הגבוהה ביותר.
