באמצע 1942, לאחר קיפאון חורף ממושך שבלם את מבצע ברברוסה, החל הצבא הגרמני במבצע בלאו- פריצה לקווקז ודרום רוסיה. המבצע החל בהצלחה והכוחות הגיעו עד לראשי הרי הקווקז, אך העניינים הסתבכו כשהגרמנים הגיעו בספטמבר לעיר המרכזית סטלינגרד, השוכנת במיקום אסטרטגי בין עיקולי נהרות הדון והוולוגה. היטלר ראה משמעות סמלית גדולה בכיבוש העיר הקרויה על שם סטלין, ולחץ על הארמייה ה-6 של גנרל פאולוס לכבוש אותה בכל מחיר. 2 הצדדים שלחו לתוך העיר כמה כוחות שיכלו, והתפתח קרב ממושך ומתיש מבית לבית, והגרמנים כבשו את העיר אט אט.
ההצלחה האסטרטגית של הרוסים
בנובמבר פתחו הרוסים לפתע ב'מבצע אורנוס', והאסטרטגיה שלהם התבהרה: בעודם שולחים המוני חיילים לעכב את הגרמנים בכיבוש העיר ולפתותם להגביר את עצמת המתקפה, קיבצו הסובייטים כוחות אדירים באגפיה של סטלינגרד בהנהגת גנרל ז'וקוב, שבתמרון חד הקיף את כל הכוחות הגרמניים בסטלינגרד, תוך הפיכת התוקפן למתגונן. היטלר סירב להרשות לכוחות הנצורים לסגת או לנסות לפרוץ החוצה – והנ"ל נאלצו להיכנע עד ל-2 בפברואר 1943 לנוכח היעדר אספקת חורף הולמת. בסך הכל נהרגו, נפצעו ונפלו בשבי 800,000 חיילים גרמניים, רומנים ואיטלקים, בעוד שהסובייטים איבדו מעל 1.2 מיליון איש – אך לנאצים, האובדן היה כמעט חסר תחליף. הקרב היה מנקודות המפנה העיקריות במלחמת העולם השנייה, והחל ממנו החלו הנאצים להתערער לספוג יותר ויותר הפסדים.
