בורח כמו פחדן: כך הסתתר חמינאי בזמן המלחמה

כשהאזעקות פילחו את שמי טהראן ב־13 ביוני, והדי הפצצות ישראליות רעדו בלב הבירה, התרחש אחד המהלכים הסודיים ביותר בתולדות המשטר האיראני: מבצע חירום להברחת האייתוללה עלי חמינאי אל מתחת לאדמה.

בבונקר תת־קרקעי, מבודד ומנותק, הוא המתין – מתבונן, שותק, ומנסה להבין מה השתבש. בזמן שבכיריו נפלו בזה אחר זה, וחיזבאללה התקפל בבושת פנים, חמינאי נותר בודד מול אחת הסכנות הקיומיות החמורות שידעה הרפובליקה האסלאמית מאז הקמתה.

במשך יותר משבועיים נעלם המנהיג העליון מהזירה הציבורית, בעוד סביבו נשמטו עמודי התווך של המשטר. שמות כמו שמחאני ושאדמאני חוסלו או נפצעו, והתגובה שהכין חמינאי לשעת חירום – קרסה. התוכנית להשיב אש בעוצמה נדחתה פעם אחר פעם, וחלק מהמשגרים כלל לא הספיקו לפעול. ברשתות החברתיות תועדו עשרות תגובות מלגלגות.

רגע האמת

במשך 35 שנה חמינאי בנה את חיזבאללה ליום הדין. מיליארדי דולרים הושקעו בארגון שהפך לצבא טרור שחנה על גבולותיה של מדינת ישראל. ברגע האמת, סדרת התבוסות שחיזבאללה ספג ומכבש הלחצים של הפוליטיקה הלבנונית נתנו את אותותיהם. ההשקעה בשלוחה הלבנונית ירדה לטמיון.

שעות ארוכות יחלפו עד שמאתיים טילים ישוגרו לעבר ישראל. לפי גורם ביטחוני, שרשרת החיסולים בטהרן, שפגעה בצמרת הפיקוד של זרוע האוויר במשמרות המהפכה, מנעה מטחים נרחבים יותר.

לדבריו, בהמשך הלחימה הפגיעה במרבית המשגרים צמצמה עוד יותר את מספר הטילים. בפעם השנייה, חמינאי גילה שתוכנית המגירה שלו השתבשה. בצמרת המשטר השתדלו בכל זאת לשמר את המעטה הדק של "המעצמה האזורית", כאילו דבר לא נסדק. השופרות, מצידם, התאמצו לשדר עניינים כרגיל.

ובכל זאת, עם תום הקרבות, חמינאי שב ונעמד מול מצלמה. קולו רועד, ועיניו שקועות. "במשטר כזה, השרידות היא הניצחון", מסבירה ד"ר איילת סביון ממכון ממר"י, (המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון), בראיון ל"ישראל היום".

סביון המשמשת ראש דסק איראן, מציינת כי חסרים תנאים חשובים הדרושים למהפכה נגד שלטון דיקטטורי, גורמים שאין לזלזל בהם כמו מנהיגות, נשק ואספקת מזון. "זה לא אומר שלא תהיה התקוממות בעתיד, אבל כרגע אנשים ייצאו לרחוב עבור דלק, מזון והבנקים. הם ייאלצו לתמוך בחמינאי 'המנצח'. אחר כך – מי יודע?"

היום שאחרי

"הם יפעלו לשיקום כל הזרועות שנפגעו – גרעין (מדענים, מתקנים, חומר מועשר, ניסויים), טילים, ציר ההתנגדות. הבעיה היא האידיאולוגיה של המשטר, וכל זמן שהמשטר דבק בה – אידיאולוגיית השמדה של ישראל, של התרבות המערבית ושל הציוויליזציה המערבית – המאמצים בוודאי יכוונו לשיקום המערכות. רק שהפעם הם יהיו מתוחכמים יותר, כי הם ספגו מכה בהפתעה", מסכמת סביון.

למרות הקולות שקוראים ליציבות, מומחים מעריכים: הסיבוב הבא בלתי נמנע. איראן תנסה לשקם את מה שנפגע – הטילים, הגרעין, הפרוקסי. אבל המכה שספגה – מפתיעה, עמוקה, ומערערת – לא תישכח במהרה.

בין הפיכה שקטה לחיפוש יורש

חרף העובדה ששרד, כולם יודעים שהשעון הביולוגי של חמינאי מתקתק. לא מעט איראנים חושדים כי בסוף ימיו יעביר את השלטון בירושה לבנו. מוג'תבא חמינאי אינו בנו הבכור ובוודאי לא בעל הדרגה הדתית הנדרשת. אף על פי כן, הוא האיש שחולש על אוצר המוערך במיליארדי דולרים, מנהל קשרים ענפים במשמרות המהפכה ומשמש "ראש לשכתו" של המנהיג.

על הנייר, חמינאי "מנוע" מלמנות יורש, אלא שבפועל מועצת המומחים המופקדת על כך נמצאת בכף ידו, חבריה ממונים באישורו וספק רב אם יתנגדו לרצונו. יתר על כן, בכירים במועצה גילו לאורך השנים כי קיימת בה מועצה סודית ומצומצמת שאחראית על התהליך.

בסוכנות הידיעות "רויטרס" עלה שמו של מוג'תבא כמועמד מוביל בדיונים של הוועדה הסודית. אלא שלפי הסוכנות, קיים מועמד נוסף – חסן חומייני, נכדו של מייסד המהפכה האסלאמית. בניגוד למוג'תבא, חומייני נחשב לבעל ברית של המחנה הרפורמיסטי, התומך בשינויים כלכליים־חברתיים מתונים. באופן אירוני, מקורות הסבירו כי דווקא הנכד של מייסד הרפובליקה האסלאמית, הוא זה שמוגדר כ"פנים פייסניות יותר" שאפשר להציג למערב לעומת מוג'תבא.

"דמדומי מנהיגותו של חמינאי בן ה־86, והשאלה מה יבוא אחריו, מתקרבים במהירות", סיכם השבוע ההיסטוריון לענייני איראן כרים סדג'דפור ב"ניו יורק טיימס". "למרות רצונם של רוב האיראנים לחיות תחת ממשלה סובלנית וייצוגית הפועלת למען שגשוגם, חילופי שלטון סמכותני מתאפיינים בתחרויות של אכזריות ולא בתחרויות של פופולריות. לעיתים קרובות זוכים בתחרות מי שמחזיקים בכוח הכפייה הגדול יותר. באיראן דווקא אנשי הצבא, ולא רפורמטורים אזרחיים, נמצאים בעמדה הטובה ביותר להשתלט על המדינה".