"חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמישה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז – נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב – נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה, ובשניה,ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר."
כור מחצבתו של תשעה באב טמונה במלחמה, כאשר אנחנו אבלים על תבוסה בשלושה מלחמות שהובילו לפורענות קשה לעם ישראל: המלחמה בבבל במאה ה-6 לפנה"ס, המרד הגדול ברומאים במאה הראשונה לספירה, ומרד בר-כוכבא ברומאים 60 שנים לאחר מכן. אך אם בשנים אחרות עלינו לחזור אל מאורעות העבר כדי לזכור את מוראות המלחמה, הרי שהשנה נראה שלא צריך הכנה מיוחדת בשביל תשעה באב: מעבר לכאב המתמשך הנלווה למלחמה הממושכת, נדמה כי יש די והותר על מה להתאבל כיום, ואף איננו צריכים להביט בעבר. אם כן, איזה ייחוד ניתן למצוא בתשעה באב בשנה זו, בצל מלחמת חרבות ברזל?
בעיניי, ניתן לקחת זאת לשני כיוונים עיקריים:
כיוון אחד הוא לכיוון של החיבור, לכידת הרצף ההיסטורית. להציף מחדש את הרגשות שהיו לנו בשנה האחרונה ואת הדברים שחווינו ולהציב אותם בשורה אחת יחד עם הצרות והאסונות שפקדו את עם ישראל לאורך שנותיו. כך ניתן ללמוד על ביתר ועל בארי, ולחשוב על סינוואר ועל נבוכדנצאר. בסופו של דבר, מדובר בתהליך היסטורי ממושך, ובסיפור ההיסטורי הגדול בכל הזמנים, אשר אנו שותפים בכתיבתו. חיבור מחודש זה להיסטוריה היהודית יכול לחזק את האמונה בצדקת דרכנו, ואת הדבקות במטרה.
כיוון נוסף אליו ניתן לקחת זאת, הוא דווקא בניסיון להביט בדברים החיוביים שהתחוללו בשנה האחרונה, עליהם ניסינו לשים דגש באתר זה מאז יום פרוץ המלחמה. במובנים רבים עם ישראל התגלה במלוא עוצמתו במהלך המלחמה האחרונה, ולמידה על סיפורי גבורה והתנדבות יכולים לסייע לחזק את ההסתכלות החיובית על המציאות, ולהבין כי בסופו של דבר, למרות המלחמה הקשה והאבדות המרות, אנחנו לא שם. לא במקום של חורבן מוחלט ויציאה לגלות. ואם נשכיל לשמור על כוחות אלו המייחדים את עמנו, ולדבוק ולחזק את אהבת החינם, אין ספק כי נתגבר גם על מכשולים אלה.
