פורים הוא חג של שמחה, תחפושות ורעשנים, אבל לפני החגיגות, ישנו יום מיוחד של צום והתבוננות פנימית – תענית אסתר. הצום הזה, שנקבע לדורות, מסמל זמן של התחזקות רוחנית וזיכרון למאבק מול גזירת המן "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים".
מי הייתה אסתר – וכיצד הפכה לדמות המרכזית בהצלה?
סיפורה של אסתר המלכה הוא אחד הדרמטיים בתולדות העם שלנו: נערה יהודייה שנלקחה לארמון המלכות הפרסי והפכה לדמות המרכזית בסיפור המגילה כשסיכלה את מזימתו של המן. הסיפור הזה מלא ברגעים של התמודדות, תעוזה נשית ואמונה.
אסתר זהו שמה הפרסי, ושמה העברי הוא בכלל הדסה. היא נולדה למשפחה יהודית בגלות פרס. לפי המדרשים, היא התייתמה מהוריה עוד בילדותה, ואומצה על ידי דודה מרדכי היהודי, שגידל אותה כאב. חכמי ישראל מתארים את אסתר כבעלת חן מיוחד – היה לה כוח קסום שגרם לה לשאת חן בעיני הסובבים אותה.
אסתר הפכה למלכה – בעל כורחה
לאחר שמלכת פרס, ושתי, סירבה להיענות לדרישות המלך אחשוורוש והודחה מכיסאה, החלו חיפושים אחר מלכה חדשה. אחשוורוש דרש לבחור את המלכה היפה ביותר, ונערות מכל רחבי הממלכה הובאו לארמון. אסתר נלקחה בכוח מביתה והסתירה את זהותה היהודית – בדיוק כפי שהדריך אותה מרדכי.
במגילה מסופר שאסתר לא ביקשה דבר מהמלך ולא ניסתה להתחנף אליו כמו שאר הנערות. ואף על פי כן, היא מצאה חן בעיניו יותר מכולן – והוא בחר בה למלכה החדשה של פרס.
אסתר בחזית המאבק במזימתו של המן
לאחר שאחשוורוש מינה את המן לשר בכיר, מרדכי סירב להשתחוות לפניו. בעקבות זאת, המן זמם להשמיד את כל היהודים בממלכה, ושכנע את המלך לחתום על גזירה נוראה. מרדכי שלח שליחים אל אסתר בדרישה שתפעל להצלת עמה. אסתר ידעה שכניסה ללא הזמנה אל המלך עלולה לעלות לה בחייה. אך לבסוף, קיבלה החלטה אמיצה: "וכאשר אבדתי אבדתי" – כלומר, היא מוכנה לסכן את עצמה למען הצלת העם.
אסתר המלכה לא לקחה חלק בקרב הפיזי – היא עסקה בצום, בתפילה ובתחנונים להצלחת היהודים. זו הסיבה שהיום הזה נקרא "תענית אסתר", לזכר תפקידה הייחודי במאבק עד לניצחון המוחלט.
לפני שניגשה אל המלך אחשוורוש, אסתר ביקשה מכל היהודים לצום שלושה ימים ולהתפלל עבורה, מתוך הבנה שפעולתה דורשת סיוע רוחני ועוצמה פנימית. היא עצמה, יחד עם נערותיה, צמה והתפללה, למרות שהייתה זקוקה לכוחות פיזיים ונפשיים כדי להצליח במשימתה.
מה עומד מאחורי הרעיון לצום?
המסורת היהודית רואה בתענית אמצעי להתחזקות רוחנית – בזמן של סכנה קיומית וגזירות שמד, העם נהג להתפלל ולזכך את עצמו בצום, מתוך אמונה שכוחו של עם ישראל טמון לא רק בחרב, אלא גם באמונה ובתפילה.
אסתר לא רק הצילה את עמה, אלא המשיכה לפעול להבטחת שלומם של היהודים בפרס. חז"ל מספרים שאסתר ביקשה שסיפור המגילה ייכתב וייזכר לדורות, והיא אחת משתי הנשים היחידות בתנ"ך, יחד עם רות המואבייה, שיש להן ספר על שמן.
בורות ונבערות
אסתר צמה 3 ימים בחודש ניסן לפני הכניסה לאחשורוש שנה לפני חודש אדר. המשתה שאליו הזמינה את אחחשרוש והמן היה בעצם 2 ליל סדר (שבחו"ל עושים יומיים)
הצום שאנו צמים לזכרו התרחש שנה אחר כך לפני הקרב שבו היהודים השמידו את אויביהם
החיילים צמו לפני היציאה לקרב הנקמה ועל כן אנו צמים