בימים שלפני פורים ובמיוחד ביום 'תענית אסתר' אחרי הצהריים, נהוג לתת תרומה לצדקה בשם 'זכר למחצית השקל'. זהו מנהג עתיק שנועד להזכיר את התרומה שהיו היהודים מביאים לבית המקדש, בזמן שהיה קיים.
לפי המסורת, הכסף שהצטבר מהתרומה הזו שימש להקרבת קורבנות ציבור ולתחזוקת המקדש. אבל חכמי תורת הנסתר הצביעו גם על קשר עמוק יותר: התרומה הזו הקדימה וביטלה את כספו של המן, אותו סכום ששילם לאחשוורוש כדי שיוכל להשמיד את היהודים.

למה הצום נקרא בכלל על שמה של אסתר?
מעבר לקישור הפנימי הזה, יש עוד מסר נסתר בתענית אסתר, שמסביר מדוע היא נקראת דווקא על שמה, ולא 'תענית פורים' או משהו כזה.
עוד באותו הנושא
רבים חושבים שהתענית בי"ג באדר היא שחזור של שלושת ימי הצום שאסתר גזרה על עצמה ועל היהודים לפני שניגשה למלך. אבל כשבודקים את התאריכים, מתגלה פרט מפתיע – הצום של אסתר התרחש בכלל בחודש ניסן, בפסח, ולא באדר.

אז למה דווקא ביום הזה? בי"ג אדר היהודים נלחמו על חייהם, לאחר שהצליחו להפוך את גזירת המן ולהילחם באויביהם. לפי המסורת, בזמן קרב אסור להתענות, כי צום מחליש את הלוחמים. לכן, כל העם היהודי היה עסוק בקרב – ורק אסתר, שנשארה בארמון, יכלה לצום בפועל.
כלומר, ביום הקריטי של המלחמה, היחידה שבאמת צמה עבור כולם הייתה אסתר המלכה – ולכן הצום נקרא על שמה.
לא צום של צער וחורבן – אלא של ניצחון
בניגוד לצומות אחרים שנקבעו בעקבות אסונות וחורבן, תענית אסתר מסמלת יום של עוצמה והזדמנות. זהו יום שבו עם ישראל גילה את כוחו – פיזית, על ידי הלחימה, ורוחנית, על ידי האמונה והתפילה.
לכן אומרים חז"ל שגם כאשר יבואו ימים טובים, "לעתיד לבוא", וכל הצומות יתבטלו – תענית אסתר תישאר, אך היא תהפוך ליום של שמחה והודיה, כחלק מהרוח של "ונהפוך הוא" שמלווה את חג הפורים.

תגלית ארכיאולוגית שחושפת את ההיסטוריה
לפני מספר שנים התגלתה עדות מוחשית לקיומה של מצוות 'מחצית השקל' ממש בסמוך לכותל המערבי.
בחפירות בעיר דוד, נמצאה משקולת עתיקה מימי בית המקדש הראשון, ועליה חרוטות האותיות "בקע" בכתב עברי קדום. המשקולת הזו, כך קבעו הארכיאולוגים, שימשה למדידת מחצית השקל בדיוק כפי שנהגו בימי המקרא.

לדברי הארכיאולוג אלי שוקרון, באותם ימים לא היו מטבעות כפי שאנחנו מכירים היום, ולכן כל אדם שבא לתרום מחצית השקל הביא בצעי כסף, ומשקלם נמדד באמצעות משקולת "בקע" כדי לוודא שהם שווים למחצית השקל.
המסר לחיים: אנחנו רק חצי
הציווי לתת מחצית השקל ולא שקל שלם מזכיר לכולנו דבר עמוק: כל אדם, לבדו, הוא רק חצי. אבל כשאנחנו מתחברים לאחרים – לעם שלנו, למשפחה שלנו, לחברים – אנחנו הופכים לשלמים.
פורים הוא חג של אחדות ושמחה, שבו כולם מתאחדים בלי מחיצות. וכמו שבני ישראל נדרשו לתת רק חצי שקל, כך גם היום אנחנו מתבקשים לזכור – הכוח האמיתי שלנו טמון בחיבור זה לזה.
