דוד הלפרין, בנו של הרב רפאל הלפרין זצ"ל, הקים לפני שני עשורים את המיזם 'לשון הרע, לא מדבר אליי'. בריאיון מיוחד ל'רגע NEWS', מספר הלפרין כיצד הגיע הרעיון ליצירת המיזם ועל הקשר של המלחמה ללשון הרע.
"אבי הרב רפאל הלפרין זצ"ל", פותח דוד ומספר, "הקפיד מאוד לא לדבר לשון הרע ובאופן כללי לא לדבר על אחרים. בהמשך נתקלתי באיזה שהוא מקרה של שני אנשים קרובים אליי, שהפסיקו לדבר לשון הרע. מהאירוע הזה וגם מהחינוך שקיבלתי מאבא, החלטתי לעשות מעשה. הוצאתי את הסטיקר הראשון של 'לשון הרע, לא מדבר אליי'. הוספתי לזה גם דם כדי להסביר שזה יכול להוביל לרצח".
מקיים את צוואת אביו
"יש כאלה שרוצחים עם סכין, יש כאלה עם אקדח ויש כאלה עם הפה" מציין דוד. "ארבע שנים אחרי שהמצאתי את הסלוגן, אבא שלי נפטר והוא השאיר לנו צוואה של 10 שורות, בה היה כתוב את הדבר הבא. "אם תמלאו את הצוואה שאני משאיר לכם, אתם תהיו אנשים מאושרים. אל תיגררו ללשון הרע. לא בבית, לא בחברה ולא במשפחה. אני אישית קיבלתי את זה ממש כשליחות לחיים. מאותו יום אני התחלתי להיות על זה בכל הכוח, ומאז זה רק הלך והתעצם".
לאחר מכן, דוד החל לצאת בקולקציית מוצרים ייחודיות לפרויקט. בין המוצרים המוכרים, נמצא הצמיד עם הכיתוב 'לשון הרע, לא מדבר אליי', ואף שלט שולחני קטן עם סמל המזכיר את שלטי איסור העישון ובתוכו הסלוגן הידוע.
"כולם יודעים שאסור לעשן, אז למה יש שלט? כדי להזכיר להם. אף אחד לא מתעורר בבוקר ורוצה לדבר רע, הוא פשוט נגרר. הצמיד והשלט באים לתזכר אותנו על העניין הזה".
מילים יכולות להרוג, במגוון שפות
עם השנים המוצרים תורגמו לעשר שפות, ונפוצו ברחבי העולם. "עשינו שבכל מיני מקומות יהיו לנו שגרירים שמפיצים את המסר באותו מקום, וזה לאט לאט הלך והתעצם". מעבר לכך, המיזם החל לעשות הצגות לילדים והרצאות לתלמידי בתי ספר ממלכתיים. "אנחנו מעבירים את המסר דרך הצגה לגני ילדים עד כיתה ד'. מכיתה ד' ומעלה אנחנו מעבירים הרצאות. באופן אישי אני מעביר פעמיים בשבוע הרצאות לילדים בכל רחבי הארץ".
מלחמה בגלל לשון הרע
כשהתחילה המלחמה, כל אחד הרגיש שהוא צריך לעשות משהו למען הזולת, הוא נזכר. "אני הלכתי לבקר בבתי חולים ובבסיסי צבא. התחלתי לחלק שם צמידים ומחזיקי מפתחות בצבעי צבא עם הכיתוב שלנו. אחרי שחלק מהפצועים שוחררו מבתי החולים, לקחתי חיילים שיבואו להרצאות לתלמידים את הסיפור האישי שלהם ועל החשיבות של לא לדבר לשון הרע. אחרי שהם מספרים את הסיפור שלהם, מהפציעה דרך השיקום ואיך הם לוקחים את החיים בצורה חיובית, תלמידים רוצים מהם חיבוק ואומרים להם שהם שינו את החשיבה שלהם".
"למרות שהם בלי עין או רגל, הם מהווים מקור השראה עבורם. הם צריכים לקחת ממנו משהו מעבר לסיפור הגבורה שלו. משהו שיכול לגרום להם להסתכל בצורה חיובית על החיים. איך צריך להיזהר לא לפגוע בזולת, לא להחרים ילד אחר, לא לחשוב שמותר לצחוק על ילד שפחות מוצלח ממך ובאופן כללי לא לדבר לשון הרע".
הלפרין מספר על פרויקט 'לשון הרע, לא מדבר אליי':
אם לא היינו מדברים לשון הרע לא לנו נגררים למלחמה, מסביר דוד. "המלחמה הזאת באה עלינו אחרי שנה של קיטוב והמון לשון הרע אחד על השני. כתוב שבדורו של דוד המלך ידעו תורה שבעל פה והיו מפסידים במלחמה, ובדורו של אחאב היו מנצחים למרות שהיו עובדי עבודה זרה. איך זה יכול להיות? כי שם לא היה לשון הרע. אותם חיילים שבאתי לבקר אותם בבתי חולים, אמרו לי תביא לנו צמידים. כששאלתי אותם למה הם צריכים הרבה צמידים, הם אמרו לי שכל מי שבא לחזק אותם, הם רוצים לחזק ולהגיד לו לא לדבר לשון הרע".
עם כל הכבוד למוצרים הללו, עד כמה הם באמת יכולים להשפיע עלינו לא לדבר לשון הרע?
"כשהחפץ חיים כתב את הספר שמירת הלשון, הוא בא לבקש את הסכמת הרב שלו לספר. הרב אמר לו "מי הולך ללמוד את הספר העבה הזה?" החפץ חיים אמר לו אם בן אדם אחד ידבר לשון הרע אחד פחות, היה שווה לכתוב את הספר העבה הזה. אז חייל שאומר להם "מי שרוצה צמיד מתחייב פעם אחת בודדת להימנע מלשון הרע או רכילות על האחר", כולם באים, לוקחים צמידים ומתחייבים בעצם לא לתת יד לשיימינג בבתי הספר".
בעולם החדשות לצערנו מדווחים הרבה חדשות רעות. אתה רואה קשר בין חדשות טובות לבין הפחתת לשון הרע?
"בהחלט קיים קשר. כאשר התודעה שלנו ממוקדת בחיובי, אנו נוטים לדון אחרים לכף זכות ולהימנע מלשון הרע. כאשר אנו מנסים לראות את הדברים מנקודת מבטו של האחר, ומתפתחת בנו הבנה של להימנע מלדבר עליו רעות. חשיבה חיובית משנה את הדרך שבה אנו מפרשים את המציאות סביבנו. כפי שמסביר החפץ חיים, אדם שנתקל באבן לא יכעס על רגלו, משום שהוא מבין שהמכשול לא נוצר מתוך כוונה רעה, אלא בטעות. כך גם ביחסים בין אדם לחברו – כאשר אנו בוחרים לראות את הטוב באחרים, אנו גם מדברים עליהם באופן חיובי".
