טקס הפרישה של השופט אלרון | צילום:Yonatan Sindel/FLASH90
שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, פרש היום (ה') מתפקידו, בהגיעו לגיל 70. בכך, הרכב שופטי בית המשפט העליון ירד ל-11 שופטים, מתוך תקן של 15.
אלרון נחשב לשופט שמרן, שקרא תיגר על שיטת הסניוריטי. הוא רצה להתמודד על נשיאות העליון, אך היום פרש, כאמור, עם הגיעו לגיל 70. שר המשפטים לוין, היועמ"שית בהרב מיארה, ונשיא העלין עמית השתתפו בטקס הפרישה.
אלרון – ערער על הסניוריטי, התנגד להתערבות בג"ץ בחוקי יסוד
השופט יוסף אלרון, הוא מהמובילים בקו השמרני בבית המשפט העליון ומומחה למשפט פלילי, נודע גם כמגן זכויות האדם, החשודים והנאשמים. הוא היה הראשון לערער בפומבי על שיטת הסניוריטי כשבחר להתמודד מול השופט יצחק עמית לנשיאות העליון. אלרון, בן למשפחת עולים מעיראק שגדל במעברת חיפה, שירת כקצין בצה"ל, למד משפטים באנגליה והתקדם משופט שלום בחיפה ועד לבית המשפט העליון ב־2017. בפסיקותיו התנגד להתערבות בג"ץ בחוקי יסוד, וטען כי בדיקת מניעי המחוקקים היא חדירה בלתי לגיטימית למגרש הפוליטי ולשיקול דעת הכנסת.
טקס הפרישה של השופט אלרון | צילום: Yonatan Sindel/FLASH90
"פרישתך מותירה חלל עצום"
"הרגע הזה הוא קודם כל רגע אנושי", אמר לוין בטקס. "לאחר עשרות שנים של עשייה יומיומית ענפה שבמהלכה הטביע השופט אלרון חותם ייחודי. הדרך שעשית היא מסלול שלא היו בו שום הנחות ושום קיצורי דרך. המסורת והדגש על השכלה שספגת בבית הוריך, כל אלה היו עם השנים לא רק מקור גאווה עבורך, אלא גם ניכרו בחייך המקצועיים".
לוין המשיך ואמר: "נוכח הדרך המרשימה שעשית, בחירתך כשופט ביהמ"ש העליון הייתה צריכה להיות בחירה טבעית וללא כל מחלוקת, אלא שלא כך היה. היו אסכולות אשר בחרו להתעלם מעשייתך הענפה ומכישוריך המוכחים. היום, בעת שאתה נפרד מכס השיפוט, כבר לא יכול להיות חולק כי מדינת ישראל זקוקה לשופטים בעלי שיעור קומה. פרישתך מותירה חלל עצום".
"אין ספק כי גם לאחר פרישתך ימשיכו פסקי הדין שניתנו על ידי להדריך דורות של משפטנים" הוסיף לוין. "החיסרון שאנו כבר מרגישים עם סיום כהונתך, נוכח התרומה הייחודית אשר תרמת לביהמ"ש העליון, הוא ברור לעין כל. גיוון המערכת ומינוי שופטים בעלי רקע והשקפת עולם שונים זה מזה, הם הנתיב להשלמת הרכב בית המשפט העליון, בדרך שתוסיף לו עוצמה מקצועית ותשיב לו את אמון הציבור".
"אהבת חסד, הצנע לכת, ועצמאות שיפוטית"
היועמ"שית אמרה בטקס: "עיון בפסקי הדין של השופט אלרון מראים דרך סדקי העיניים כיצד מתקיימות בעשייתו השיפוטית אהבת החסד, הצנע לכת והעצמאות השיפוטית. מי שמכיר את סיפור חייו אינו מתפלא שכך הם הדברים, משום שיסודות אלה הם בבחינת תבנית נוף מולדתו. 31 שנים עטה השופט אלרון את גלימת השיפוט, בהן עשה את הטוב והישר בחריצות, ביסודיות ובמקצועיות יוצאות דופן".
היועמ"שית בטקס הפרישה של אלרון | צילום: Yonatan Sindel/FLASH90
לדבריה, השופט אלרון אמר לאחרונה כי "יש לשמור מכל משמר על ליבת העצמאות השיפוטית: לפסוק ללא תלות, ללא השפעות חיצוניות, ללא מורא וללא מרות. הוא אמר זאת מתוך הבנה כי עשיית משפט צריכה להיות כזו המשלבת יסודות של מסורת ושל חדשנות, יציבות ותנועה מתמדת, תוך קידום האינטרס הציבורי ועמידה על משמר שלטון החוק וזכויות האדם. בכך ממלאת הרשות השופטת את חלקה במרקם החברה הישראלית ובהתמודדות המדינה עם מכלול האתגרים שעומדים בפניה".
"השופט אלרון עשה משפט חסד שבסיסו נובע מהעצמאות השיפוטית הנתונה לכל שופט ביושבו על כס השיפוט. אנו עדים לניסיונות חוזרים ונישנים לפגוע בעצמאות השיפוטית. קידום חקיקה המבקשת לכבול את ידי ביהמ"ש מלתת סעד לפרט, דה לגיטימציה לשופטים העוסקים במלאכה, וניסיונות לאי מינוי שופטים. אך חמורות מכל אלה הן קריאות של גורמים בכירים ברשות המבצעת כי אין בכוונתם לקיים צווים שיפוטיים. קריאה שלא לכבד צווים שיפוטיים איננה קריאה משפטית – זוהי קריאה לריסוק הדמוקרטיה", חתמה.
עמית: לא ראינו עין בעין, ואין בכך פגם
נשיא העליון יצחק עמית פתח ואמר כי: "לצערי, ספסל השופטים בטקס היום אינו מלא, ולאחר פרישתו של השופט אלרון יכהנו בבית המשפט העליון 11 שופטים ושופטות בלבד. אנו, השופטים והשופטות, נוסיף לפעול למילוי תפקידנו בשירות הציבור – בשגרה ובחירום, בימי חול ובפגרות, וגם בתקופות של עומס עבודה כבד. זאת, ברוח ההבנה כי הרשות השופטת אינה רכושו של אף אדם; היא פועלת בשירות הציבור, ועבורו בלבד. חובתנו כשופטים היא לעשות כמיטב יכולתנו להתמודד עם העומס ההולך וגובר על בתי המשפט, ולצמצם ככל הניתן את העיכוב בהליכים ואת הפגיעה שיוצר הדבר בבעלי הדין".
בהמשך הוסיף: "אין זה סוד שחברי השופט אלרון ואני לא תמיד ראינו עין בעין בפסיקותינו. אך במצב כזה אין כל פגם, ההפך הוא הנכון. דיאלוג שיפוטי המבוסס על ביקורת והפריה הדדית. הוא הבסיס לקיומה של כל שיטת משפט הראויה לשמה, והוא תורם בסופו של יום להעשרת השיח המשפטי ולשיפור השירות שניתן לציבור. אני מבקש לחזור לנקודה שבה פתחתי: הימים אינם ימים כתיקונם, והחברה הישראלית עומדת בפני אתגרים שכמותם טרם ידענו.
הוא יצחק עמית העוור המכוער שלא רואנ את המציאות בלב אטום ואף אחד לא רואה אותו ראוי לכלום